ספרו של תומס פיקטי

תרגום חופשי מפרק המבוא:

חלוקת העושר היא כיום אחד הנושאים היותר מדוברים, ומהווה סוגיה שנויה במחלוקת:

תוכן עניינים 1 שאלות-המחקר של הספר 2 האפוקליפסה לפי הכלכלנים הקלאסיים 3 הקפיטליזם מייצר אי-שוויון שרירותי 4 בקרה דמוקרטית על הקפיטליזם 5 ראו גם

[עריכה] שאלות-המחקר של הספר

• מה אנו באמת יודעים על התפתחות חלוקת העושר לאורך זמן?
• האם הדינמיקה של הצבר ההון הפרטי מובילה באופן בלתי נמנע לריכוזו בפחות ופחות ידיים, כפי שמרקס טען במאה ה-19?
• האם הכוחות המאזנים של צמיחה, תחרות והתפתחות טכנולוגית הובילו בשלבים המאוחרים של התפתחותם לצמצום אי-השוויון וליתר הרמוניה בין המעמדות החברתיים?
• מה אנו באמת יודעים על האופן בו העושר וההכנסות התפתחו מאז המאה ה-18, ואלו לקחים אנו יכולים להפיק מהידע הזה עבור המאה ה-21?

התשובות שאני מספק אינן שלמות ומושלמות, אך הן מתבססות על מידע הרבה יותר מקיף ומחקר שיטתי יותר מאשר מחקרים קודמים בנושאים אלו [...].

[עריכה] האפוקליפסה לפי הכלכלנים הקלאסיים

צמיחת הכלכלה המודרנית והפצת הידע איפשרו למנוע את "האפוקליפסה של מרקס" (לפיה הקפיטליזם יקרוס לתוך עצמו ו/או שתתחולל מהפכה פרולטרית), אך לא שינתה את המבנה והיסודות העמוקים של ההון ואי-השוויון - או לפחות לא במידה האופטימית שניתן היה לחשוב, בעשורים האופטימיים שבעקבות מלחמת העולם ה-2.

[עריכה] הקפיטליזם מייצר אי-שוויון שרירותי

כאשר ההחזר על ההון [תשואה על ההשקעות והנדל"ן] היה גדול יותר מאשר החלק של השכר בצמיחה הכלכלית, כפי שהיה במאה ה-19, ונראה שהולך לסיבוב נוסף במאה ה-21, הקפיטליזם באופן אוטומטי מייצר אי-שוויון שרירותי באופן יסודי חותר תחת הערכים המריטוקרטיים עליהם מתבססות החברות הדמוקרטיות.

[עריכה] בקרה דמוקרטית על הקפיטליזם

למרות זאת, קיימים אמצעים איתם הדמוקרטיה יכולה לתפוס חזרה שליטה על הקפיטליזם ולהבטיח שהאינטרס הכללי יקבל קדימות על-פני האינטרסים הפרטיים, תוך כדי שמירת פתיחות כלכלית והימנעות ממדיניות פרוטקציוניסטית ולאומנית [פשיזם]. המלצות המדיניות שאני מציע בהמשך הספר מכוונות למטרה הזו. הן מבוססות על הפקת לקחים מהניסיון ההיסטורי, אשר יוצג כאן בהמשך.

[עריכה] ראו גם

Capital as Power