הקפיטל במאה ה-21
ספרו של תומס פיקטי
תרגום חופשי מפרק המבוא:
חלוקת העושר היא כיום אחד הנושאים היותר מדוברים, ומהווה סוגיה שנויה במחלוקת:
תוכן עניינים |
שאלות-המחקר של הספר
- מה אנו באמת יודעים על התפתחות חלוקת העושר לאורך זמן?
- האם הדינמיקה של הצבר ההון הפרטי מובילה באופן בלתי נמנע לריכוזו בפחות ופחות ידיים, כפי שמרקס טען במאה ה-19?
- האם הכוחות המאזנים של צמיחה, תחרות והתפתחות טכנולוגית הובילו בשלבים המאוחרים של התפתחותם לצמצום אי-השוויון וליתר הרמוניה בין המעמדות החברתיים?
- מה אנו באמת יודעים על האופן בו העושר וההכנסות התפתחו מאז המאה ה-18, ואלו לקחים אנו יכולים להפיק מהידע הזה עבור המאה ה-21?
התשובות שאני מספק אינן שלמות ומושלמות, אך הן מתבססות על מידע הרבה יותר מקיף ומחקר שיטתי יותר מאשר מחקרים קודמים בנושאים אלו [...].
האפוקליפסה לפי הכלכלנים הקלאסיים
צמיחת הכלכלה המודרנית והפצת הידע איפשרו למנוע את "האפוקליפסה של מרקס" (לפיה הקפיטליזם יקרוס לתוך עצמו ו/או שתתחולל מהפכה פרולטרית), אך לא שינתה את המבנה והיסודות העמוקים של ההון ואי-השוויון - או לפחות לא במידה האופטימית שניתן היה לחשוב, בעשורים האופטימיים שבעקבות מלחמת העולם ה-2.
הקפיטליזם מייצר אי-שוויון שרירותי
כאשר ההחזר על ההון [תשואה על ההשקעות והנדל"ן] היה גדול יותר מאשר החלק של השכר בצמיחה הכלכלית, כפי שהיה במאה ה-19, ונראה שהולך לסיבוב נוסף במאה ה-21, הקפיטליזם באופן אוטומטי מייצר אי-שוויון שרירותי באופן יסודי חותר תחת הערכים המריטוקרטיים עליהם מתבססות החברות הדמוקרטיות.
בקרה דמוקרטית על הקפיטליזם
למרות זאת, קיימים אמצעים איתם הדמוקרטיה יכולה לתפוס חזרה שליטה על הקפיטליזם ולהבטיח שהאינטרס הכללי יקבל קדימות על-פני האינטרסים הפרטיים, תוך כדי שמירת פתיחות כלכלית והימנעות ממדיניות פרוטקציוניסטית ולאומנית [פשיזם]. המלצות המדיניות שאני מציע בהמשך הספר מכוונות למטרה הזו. הן מבוססות על הפקת לקחים מהניסיון ההיסטורי, אשר יוצג כאן בהמשך.
