פאנל קשרי הון-עיתונות - הערות של שיר
תיאור כללי
הכנס השנתי השני לסוגיות הון-שלטון-עיתונות בישראל
ב-21 באפריל מתקיים 'הכנס השנתי השני לסוגיות הון-שלטון-עיתונות בישראל' של 'העמותה לדמוקרטיה מתקדמת' כשהשנה הצטרפו אלינו 'ישראל יקרה לנו' ו'היוזמה לפירוק הריכוזיות'. כנס שמרחיב את גבולות השיח הציבורי מעבר לגבולות קיסריה-הרצליה.
בשעות 17:00-18:30 נערך פאנל בנושא קשרי הון-עיתונות:
הפאנל עסק בפתרונות האפשריים לתחלואי קשרי הון-עיתונות בישראל.
מנחה הפאנל: אבנר הופשטיין. משתתפים בפאנל: עו"ד אלעד מן, העורך ניר בכר, היחצ"ן רני רהב, אלדד יניב, העיתונאית ענת באלינט.
הערות של שיר אלוני
רישומים וציטוטים מהפאנל, לאו דווקא בהקשר שבהם נאמרו- אך רוח הדברים הכללית נשמרה.
יניב לרהב: "האמת נאמרה עד עכשיו, אתה מוסיף את האמת שלך וזה בסדר".
יניב: "בעיתונות בישראל קיימות רשימות לבנות ושחורות".
(רהב מתעסק באייפד בזמן שאחרים מדברים.)
מן: העורכים לא תמיד מצליחים לעמוד בלחצים למעלה. אין ערוץ שלא מפחד מאף אחד. (... מתאר "בבושקות" של גופים ציבוריים שמנהלים אחד את השני ושמעליהם בסופו של דבר יש בעל הון פרטי ששולט על גוף התקשורת.)
בכר: צריך עורך עם עמוד שדרה, המחאה החברתית הגדירו מחדש את יחסי העיתונות ובעלי ההון אז יש עתיד לעיתונות החוקרת, המידע פורץ מלמטה". יש מקום למודל חדש, המודל הויראלי מראה שיש עתיד לעיתונות ושהאג'נדות הישנות של המו"לים כבר לא עובדות.
מניסיונו כעורך וכעיתונאי, זה לא שיש רשימה של נושאים שאסור לגעת בהם, יש מצב נפשי של מערכת ומפקד שמגדיר קודים של עבודה. זה קורה בחדר העורך שמקבל הוראות מבעל ההון, מעביר פתקה לעורך ולעיתונאים לגבי הוראות ספציפיות.
מתקיימת משפטזיציה (הליכים משפטיים ארוכים וסבוכים במתכוון) על מנת להקשות על קיום תחקירים. פעמים רבות יושבים לעורך הראשי על הראש יועצים משפטיים פנימיים וחיצוניים למערכת שחלקם לעתים נגועים בניגודי עניינים.
מן: יש להבחין בין קיומה של זהירות מקצועית סבירה של העורך מול האינטרסים של המו"ל לבין פחד משתק, וברוב המקרים זה יותר פחד משתק.
רהב: "לציבור אין מניה בידיעות אחרונות".
יניב: "החלק של פישמן ממומן מכספי ציבור".
רהב חוזר מספר פעמים ומסייג כי הוא מדבר רק בשם רני רהב כאיש פרטי ולא בשם לקוחותיו: "הם לא אשמים שהואלתי לבוא למפגש הזה".
רהב: "לכל בעלי ההון בעולם יש כלי תקשורת. אני מצפה מעיתונאים לקום ולהיאבק אם הם מרגישים מושתקים." "אני יודע שהידיים שלי נקיות כמו בדולח, ניהלתי דיאלוגים מכובדים מול עורכים ומשא ומתן ובסוף התקבלה החלטה ותחקירים יוצאים ועוד איך יוצאים. הון ושלטון חייבים לעבוד יחד, ורק על פי חוק ועל פי נורמה. זעקה וביקורת ציבורית זה חשוב אבל אסור שזה יהפוך לאנדרלמוסיה ברחובות. אני לא רוצה עיתון של ההסתדרות ושל מפלגות כמו שהיה כאן פעם. כל אחד שיש לו יכולת להוציא עיתון בישראל מבורך בעיניי כי הוא מייצר אלפי מקומות עבודה.
אני בטוח שהציבור המתלהם (קריאות ביניים) יכול לחשוב שקורה משהו לא נורמלי בחדר העורך וזכותו להביע מחאה במדינה דמוקרטית. אם יש סיבה להיאבק על דברים גם אני אאבק. אם יש סטנדרטים כושלים בעשייה שלנו אלחם בדיוק כמו הציבור. אם התקציב יהיה כמו בשנה שעברה, לא עשינו בזה שינוי התקציב צריך להשתנות. אבל ברגע שזה הופך לעליהום זה צריך להיעצר.
בעיניי אם זה תלוי בי, במדינת ישראל כל אחד צריך לפרסם לפי האג'נדה של החברה וכל חברה תחליט איפה היא רוצה לפרסם לפי האג'נדה שמתאימה לה. מבחינתי קהל היעד הוא הקהל הקובע. יש להגדיל את הפרסום בעיתונים הזקוקים לכך.
בכר: אבל עשיתם חרם מודעות על עיתונים שלא פעלו לפי האינטרסים שלכם!
רהב: "אני תמיד אומר את האמת כמו שאני חושב אותה." אי אפשר לבוא רק בטענות כל היום. שלי יחימוביץ' במקום להתלונן מהאופוזיציה כל הזמן הייתה יכולה להיות שרת האוצר ולשנות באמת." אבל מצד שני אומר: "בלי המחאה לא היינו מנקים את מה שהיה צריך".
יניב: עיתונאות זו שליחות ועיתונאי יוציא את המידע גם אם הוא יפוטר כמו שאתה (רהב) טוען, אבל אתה יודע שהעיתונאים רעבים ללחם, אתה יודע שמו"לים רומסים כל אפשרות להוציא מידע עליהם, מי שמתעסק היום בתקשורת מתייחס אליה כאל כלי בידורי ולא כאל כלי תקשורתי.
רהב: אתה הלכת בדרך מסוימת והציבור בחר שלא ללכת בדרך שלך (חוזר על המשפט כמה פעמים לאורך הפאנל). יש לעיתונים זכות גדולה להתקיים. (לא כתבתי את המשך דבריו, שעוררו הזדעקות מבכר: "אתה באמת חושב שאין קשר בין ההתנגדות המטורפת להסכם שמיים פתוחים בידיעות לעובדה שהוא נשלט על ידי חלק מבעלי אל על?") ...
מן: כשרהב אומר שלמו"ל מותר להתערב בתכני העיתון, הוא צריך לזכור שהתקנון של העיתון אוסר עליו להתערב וגם חוק הרשות השניה אוסר על המו"לים להתערב.
רהב: לא ידעתי שזה קיים... תקים עיתון, תראה שזה לגיטימי לגמרי שהעיתון יהיה מנשמתו של המו"ל.
יניב: אסור לך לקדם בעיתון את האינטרסים העסקיים שלך.
מן: זה נכון שלכולם יש אג'נדה כלשהי, האג'נדה יכולה להיות לעתים גורם מוביל- יתר אבל לא זו הבעיה שאנחנו דנים בה. הבעיה היא ניגוד העניינים, חוסר השקיפות, יש אינטרסים שמנוהלים מחוץ לעיני הציבור. רהב: אין לי ויכוח אתך על זה, יש גילוי נאות בשביל זה. יניב: אם דנקנר (שאתה לא רוצה לדבר עליו) היה מקיים גילוי נאות אמיתי במעריב ולא את מה שעשה, היינו רואים שם את רשימת כל האינטרסים העסקיים שלו והציבור היה מקבל אזהרה לקחת בערבון מוגבל מאוד את הכתוב בעיתון. אתה יודע שהתחום האפור הוא ענקי ושיכולת העיתונאים להתקומם היא קטנה. רהב: אני מעדיף שיהיה מעט "אפור" ושלא יסגרו את ערוץ 10. ראיתי שאף אחד לא רץ לקנות את ערוץ 10 כשהיה בקשיים. הרי כלב לא בא לכאן להשקיע! (פרופ' דניאל דורון קורא מהקהל- "אתה משרתם של הטייקונים", מתחיל ריב קולני מאוד בין השניים, בין היתר רהב עונה לו: "נראה אותך מקים מפעל בישראל ונותן לאלפי אנשים עבודה").
מה הפתרונות לצמצום הבעיות של השפעת האינטרסים העסקיים על חופש העיתונות?
מן: חלק מהצעות החוק הקיימות כרגע הן כמו פיל בחנות חרסינה- בטווח הקצר יכולות להועיל אך בטווח הארוך נבכה על קיומן, כי זה יגביר את מעורבות המחוקק בעיתונות. זה אפשרי ליצור עיתונות עם מודל רווח.
מציע לפזר בעלויות כמודל מבני- שלעיתון אחד יהיו הרבה בעלים ולא רק אחד, במקביל לניהול מקצועי. מעריב היה כזה בתחילת ימיו. עלינו להיעזר בשוק הקיים וליצור מחויבות בין הקוראים לעיתון, ליצור יותר מנויים.
שלחתי מכתבים פעמיים לבעלי מעריב והם לא ספרו את הפניות שלי.
רהב: קום מחר בבוקר, בקש אשראי, תשיג ערבויות, תעשה את זה! זה לא ריאלי לגשת לשוקן ושאר המו"לים ולהציע להם כזה דבר. גם יניב הלך לדרך חדשה מאלדד הישן לאלדד החדש ולמרות שלא הצליח בבחירות הוא צדק בכמה דברים
יניב: מעניין במה צדקתי!
(רהב שותק ארוכות...)
בכר: זה לא עובד עם מו"לים שיש להם אינטרסים צולבים. צריכים לספק הגנות משפטיות מיוחדות לעיתונאים שכרגע החקיקה לגביהם היא רק של יחסי עובד-מעביד, צריכה להיות חקיקה מעוגנת בחוקה על מנת ליצור הגנה משמעותית לעיתונות. חופש העיתונות כרגע אינו מוגן.
בארה"ב קם ההאפינגטון פוסט, קמו עוד כלי תקשורת עצמאיים שחיזקו את העיתונאות התחקירית. העיתונות האזרחית עדיין צריכה את התמיכה של פלטפורמות גדולות. אפשר ליצור פלטפורמה שתופעל במידע שמגיע מהציבור, שיתוף שקוף של הציבור.
יניב: אין הרבה ערך לחקיקה עכשיו. הטכנולוגיה עשתה מהפכה. ידיעות אחרונות, מעריב והארץ הם היסטוריה. כמו שלקח זמן עד שנמצא המודל הטוב של פייסבוק, כך ייקח זמן עד שיימצא המודל המנצח לעיתונות החדשה. יהיה מישהו שיעשה את זה. אין היום דרך להגן על העיתונאים. (חילופי דברים והתפרצויות מהקהל)
רהב: לא מתאים לך אל תקנה את העיתונים- כנס לבלוגים. אף אחד לא מכריח אותך לקנות. ...
היו אצלי אנשים מהמחאה וגם אותם שכנעתי בסוף ....
אני חושב שבמדינת ישראל אין טייקונים. יש ממונה על ההגבלים העסקיים ויש רגולציה חזקה מאוד (הקהל מתפוצץ מצחוק). ישראל של היום היא לא ישראל של לפני שנה, וזה בזכות המחאה.
בכר: הלקוחות שלך צריכים להבין- שכבר אי אפשר לסגור עסקאות עם עיתונאים ולתת להם מתנות.
יניב: עליך למסור ללקוחות שלך גם שכל הציבור הפך לעיתונאים, היום כולם עם הסמארטפונים יכולים לקלוט כל פגישה וכל דבר שאתם עושים, אנחנו נהיה לכם על הצוואר. נגמרו הזמנים של התספורות, תגיד לטייקונים שאתה לא קורא להם טייקונים שיקראו את הטור האחרון מסוף השבוע של נדב איל ויפנימו שהשתנו הזמנים.
רהב: לא רוצה כאן ונדליזם ברחובות ואנדרלמוסיה. אני קשוב לציבור ויודע מה הציבור רוצה, מעביר את המסר בהגינות.
