הקפיטל במאה ה-21
ספרו של תומס פיקטי
תרגום חופשי מפרק המבוא:
חלוקת העושר היא כיום אחד הנושאים היותר מדוברים, ומהווה סוגיה שנויה במחלוקת:
תוכן עניינים |
[עריכה] שאלות-המחקר של הספר
- מה אנו באמת יודעים על התפתחות חלוקת העושר לאורך זמן?
- האם הדינמיקה של הצבר ההון הפרטי מובילה באופן בלתי נמנע לריכוזו בפחות ופחות ידיים, כפי שמרקס טען במאה ה-19?
- האם הכוחות המאזנים של צמיחה, תחרות והתפתחות טכנולוגית הובילו בשלבים המאוחרים של התפתחותם לצמצום אי-השוויון וליתר הרמוניה בין המעמדות החברתיים?
- מה אנו באמת יודעים על האופן בו העושר וההכנסות התפתחו מאז המאה ה-18, ואלו לקחים אנו יכולים להפיק מהידע הזה עבור המאה ה-21?
התשובות שאני מספק אינן שלמות ומושלמות, אך הן מתבססות על מידע הרבה יותר מקיף ומחקר שיטתי יותר מאשר מחקרים קודמים בנושאים אלו [...].
[עריכה] האפוקליפסה לפי הכלכלנים הקלאסיים
צמיחת הכלכלה המודרנית והפצת הידע איפשרו למנוע את "האפוקליפסה של מרקס" (לפיה הקפיטליזם יקרוס לתוך עצמו ו/או שתתחולל מהפכה פרולטרית), אך לא שינתה את המבנה והיסודות העמוקים של ההון ואי-השוויון - או לפחות לא במידה האופטימית שניתן היה לחשוב, בעשורים האופטימיים שבעקבות מלחמת העולם ה-2.
[עריכה] הקפיטליזם מייצר אי-שוויון שרירותי
כאשר ההחזר על ההון [תשואה על ההשקעות והנדל"ן] היה גדול יותר מאשר החלק של השכר בצמיחה הכלכלית, כפי שהיה במאה ה-19, ונראה שהולך לסיבוב נוסף במאה ה-21, הקפיטליזם באופן אוטומטי מייצר אי-שוויון שרירותי באופן יסודי חותר תחת הערכים המריטוקרטיים עליהם מתבססות החברות הדמוקרטיות.
[עריכה] בקרה דמוקרטית על הקפיטליזם
למרות זאת, קיימים אמצעים איתם הדמוקרטיה יכולה לתפוס חזרה שליטה על הקפיטליזם ולהבטיח שהאינטרס הכללי יקבל קדימות על-פני האינטרסים הפרטיים, תוך כדי שמירת פתיחות כלכלית והימנעות ממדיניות פרוטקציוניסטית ולאומנית [פשיזם]. המלצות המדיניות שאני מציע בהמשך הספר מכוונות למטרה הזו. הן מבוססות על הפקת לקחים מהניסיון ההיסטורי, אשר יוצג כאן בהמשך.