העולם שבו היינו רוצים לחיות
המחאות שסוחפות את המזרח התיכון מעוררות בנו תחושה של פספוס. גם אנחנו רוצים לנהור אל הכיכרות, לזרוק סיסמאות ולעמוד יחד כאוסף של זרים שבן רגע נהיים לשותפים, אנשים שמתלכדים לעם. זוהי כמיהה לאהבה ולאחווה, לתחושה של חלק ממשהו היסטורי. ואם המצרים והסורים יכולים, למה לא אנחנו? מהפכה. זהו צו השעה.
החזון של קואלה, מהמאהל ברוטשילד:
תארו לכם שאנחנו חיים בחברה שמגבילה את החברים בחברה להשיג כמות מוגבלת של עושר, זאת אומרת שהפרטים לוקחים את הריבונות בידיים, ומשנים את כללי המשחק, כך שהפרטים בחברה יוכלו להתעשר עד גבול מסויים. נגיד שהאדם הפרטי יוכל לאסוף לעצמו סכום כסף של עד מיליארד דולר, ובשקל הנוסף נעצור אותו. הוא לא יוכל להתעשר מעבר לסכום שנקבע על ידי החברה לא רק הוא, כל הפרטים בחברה. ברגע שהאדם מגיע לסכום שיתאפשר לו להגיע אליו הוא יצטרך לצאת מהמשחק, לשבת על חוף הים הוא יוצא לפנסיה, ולא יתאפשר לו לאסוןף עוד שקל אחד נוסף. לחברות עסקים ומיפעלים יתאפשר להיתעשר ללא הגבלה. כמו כן, לא לאפשר לאדם שמחזיק בשליטה באחד מחמשת אמצעי התקשורת הגדולים להיות בעל עניין באיזושהי חברה, כך שלא יוכל להשקיע יותר מחמש אחוז באיזושהי חברה, זאת מחשש ולאור ניגוד העניינים שעשוי להיווצר לו כבעל אמצעי תקשורת, עם אחזקותיו בחברות כאלו ואחרות במטרה שהתלות שיש לפוליטקאים באנשים בעלי ממון ואינטרסים שלא משרתים באכרח את הציבור יפחת ובכך יתאפשר קיום מנגנון האיזונים והבלמים
---
החזון של איתי אורבך, מהמאהל ברוטשילד:
"תדמיינו לכם עולם, בו אין יותר מסחר, אנשים פשוט נותנים בכיף למי שהם רוצים // כל עשיה נעשית מהלב, אין יותר "עבודה" בכוח. עבודה נעשית רק מלב שלם, או לא נעשית בכלל... ארחיב עוד בהמשך :)
---
החזון של ארני, מהמאהל ברוטשילד:
"אנחנו נכנסים לעידן חדש - ניו אייג'. בעידן החדש אנשים מבינים שמלחמות זה שגעונות של אנשים מטורפים שמנצלים את החלשים כדי לקדם את האינטרסים שלהם. בעידן החדש הנשים הן שיכתיבו את הטון- ערכים נשיים של חמלה, אכפתיות, נתינה, ושמחה. החברה לא תתנהל מתוך מאבקים של שליטה אלא מתוך רצון לשיתוף פעולה, יצירה, עזרה, ואהבה. התכנון והבניה ייעשו ברמת השכונות, הקהילות, העריםן. הריכוזיות תתפזר, לאנשים יהיה קול, ויכולת להשפיע על חייהם, לא רק על ידי הכנסת פתק לקופסא פעם בארבע שנים. תהיה אפשרות מלאה לבחור לאן המיסים שלך ילכו - האם לתעשיות הנשק, או לחינוך, בריאות, רווחה. התקציבים יהיו שקופים, כולל תקציבי בטחון. האנרגיה תסופק על ידי הטבע, ולא על ידי ניפוץ גרעינים, או שריפת מאובנים. הדת תהיה דרך להתחבר למהות החיים, ולא מנוף למאבק מול אחרים. ילדים יקבלו זכות בחירה, על נושאים שנוגעים אליהם, כמו מה ללמוד, איפה, ועם מי. בעולם של העידן החדש, נבין שכאשר האחר חי חיים טובים, גם החיים שלי יהיו מאושרים. ואהבת לרעך כמוך...
החזון של עדי, מהמאהל ברוטשילד:
המטרה שלי במהבק זה, או החזון של היום שאחרי הוא שתקום ממשלה חברתית בישראל. ממשלה שמשנה את סדרי העדיפויות כאשר העם אינו בלתי נראה שמשרת את האינטרסים של בעלי ההון והשררה. היום לי ולבת זוגתי אין יכולת לקנות דירה על אף ששנינו מורים עובדים, ולעולם לא נוכל לרכוש דירה מפני שאין לנו יכולת להשיג 300,000 שח על מנת לקבל משכנתא כאשר מצב החשבון הנוכחי של שנינו ברגע במינוס. האם כל חיי אצטרך לשלם שכר דירה מפלצתי לבעלי ההון אשר מונעים על ידי חוקים נוספים להקשות עלינו את היכולת הבסיסית לרכוש דירה משלנו וכך משתלטים על הדירות במדינה כדירות להשקעה. ברצוני ליצור קודם כל דרך מהבק זה מודעות חברתית, פוקחת עיניים, מעירה מהתרדמה, לכל אלו השקועים בגמר כוכב נולד כאשר עתידם עומד על הפרק באותו זמן ברחובות. אני חושב שהמטרה העיקרית היא ליצור דעת קהל שיחולל שינוי באוכלוסיה ורצון לקום ולהתאחד ולהביא למהפכה חברתית.
