דיון שורש הבעיה ותמונת עתיד רצויה - יאיר ורונית 17/08
שיחה במאהל בגן הסוס
שורש הבעיה במדיניות החברתית- כלכלית הנוכחית ותמונת העתיד שלנו לדמותה של החברה הישראלית
מנחים: יאיר ורונית.
נוכחים בשלבים שונים: אור, דוד, מאיר חובב, רוני, מור, קארין, יעקב, שחר, סיון, מעין, חני, מיכל הודיה, שניאור, חגי, דוד מזרחי,חן, יאיר ורונית.
פרוטוקול שיחה:
שניאור: הדבר הדרוש שינוי- הוא הקירבה שלנו האחד לשני. יש צורך לחבר בין אנשים ולתת לכולם מקום. המאבק הזה כבר התחיל לעשות זאת.
מעין: מתחברת לשניאור. בחברה אנחנו מזדהים עם שבט ועם דברים שהוכתבו בשבילנו. הדבר העיקרי- הוא היכולת להגיד על כל עם ישראל שאכפת לנו ממנו, מתוך עמדה מוסרית וערכית. הדבר הזה, מחבר בין כל המאבקים.
מלבד זאת, יש צורך להחזיר את הדברים הבסיסיים לזירה הציבורית, שיש לכולם בה חלק לגיטימי. אמרה אתמול, במבי שלג, שמי שעכשיו ברחוב ככל הנראה מוכן לוותר על משהו. בעיני, זה לב העניין, מי שמוכן לוותר על דברים זה המרכז, הקיצוניים-מסרבים לויתורים וכך מאבדים את התקווה.
סיון: להיות נכון לוותר על משהו מצריך לשים את עצמך כחלק מהשיחה.
שחר: אני לא בטוח שמי שיצא למאבק הזה הבין, שהוא יידרש לויתור כלשהו.
מור: אני לא חושבת שמדובר בשבטיות, אלא יותר בסקטוריאליות.
חגי: מבלבל אותי מתוך השיחה- מאילו סיבות אנשים יצאו למאבק. אני מבין שיש צורך לחדש את הסולידריות בעם. הייתי רוצה לקדם רעיון ממשי של יצירת חברה מיחזורית. לקדם בנייה של חברה, שבה כל אחד תורם מכישרונותיו ונעזר באחרים איפה שהוא צריך, מעין 'בנק זמן'.
רונית: בעיני, היכולת לבנות חברה אזרחית פעילה כמו שאני מבינה שחגי מתאר, קשורה לכך שיהיו דברים בסיסיים שהמדינה תספק. אם אנשים נדרשים לחיות במציאות של הישרדות ותחרות- אז גם קשה להם יותר להתפנות לתת מעצמם וגם השיח בין אנשים נבנה דרך התחרות ו'האחד על חשבון השני' ומפריד בין האנשים. מגמות ההפרטה בתחומים יסודיים- מותירות אותנו לדאוג כל אחד לעצמו וחותרות תחת היכולת לבנות חברה, קשורה, מחוברת
רוני: אנשים ב-25 השנים האחרונות 'סופגים וסופגים' מהמדיניות הנאו- ליברלית, כאזרחים אנחנו מרגישים פראיירים. יש כאן מטען שנמצא אצל כולנו שהתפרץ במאבק הזה. הפנסיות לא בטוחות, הורים פחות יכולים לעזור לילדיהם, המדיניות הזו פירקה את החברה, סמכות הורית שיורדת ועוד. המדיניות הממשלתית צריכה להשתנות, ייתכן שצריך לשנות את שיטת הבחירות, כי היא מקדמת סקטורים מסוימים.
מור: בסוף אלו אותם נבחרים, לא משנה מה השיטה.
סיון: בעיני, תוצר לוואי של המדיניות הנוכחית הוא שבר אמוני. אנשים לא מאמינים שמשהו טוב יכול לקרות. שורש הבעיה טמון במדיניות הכלכלית-חברתית-מדינית. לא רק האזרחים נשחקים, אלא גם המדיניות נשחקה. דרוש רענון מוחלט של הנורמות. חסרה במדיניות ראייה יותר הוליסטית.
אור: מתחברת לחשיבה ההוליסטית. אני שואלת את עצמי, כשאומים האזרח, העם והמדינה, למה מתכוונים במושג- מדינה? אנשים התרגלו לכך שיש 'אמא- מדינה' שמספקת את צרכיי ואין לי אחריות כלפי איך אני חי ומה אני צורך. התהליך שקורה במאבק, הישיבה יחד והשיחה- הן הן התוצאות של המאבק הזה. זאת המדינה בעיני. לא המערכת האוכפת. אנחנו זה המדינה, ככל שאנחנו נמצא את הדרך יחד- נבנה את בסיס המדינה.
מעין: קיימות אידיאולוגיות רבות, שמתארות חברות משגשגות וצודקות וע"פ קונצנזוס אפשר להבין לאן המחאה הזאת הולכת. כשאומרים מדינת רווחה, זה אומר שלממשלה שלנו, בדגש על הממשלה דווקא, יש אחריות להבטיח בצורה שוויונית בסיס של קיום. אם חושבים מה חסר- אז בעיני זה עיגון של נחלת הכלל בחוק. בסיס שוויוני לכולם.
יאיר: ישנם 2 קטבים של גישות כלכליות שונות: 1. השוק החופשי, שפועל ע"י 'היד הנעלמה' שמארגנת את השוק לפי היצע וביקוש. 2. גישה שאומרת שהמדינה שולטת בכל. יש פה טווח, שצריך לברר איפה אנחנו רוצים לעמוד עליו.
דוד מזרחי: בעיני התחלנו מעניין ממוקד- דיור, ואח"כ נכנסו דברים נוספים. אין בעיה בעיני עם העבודה שהדברים התרחבו. יש פתרונות לדברים, למשל-יש קרקעות שניתן לבנות עליהן. אבל הדברים דורשים סבלנות, הפתרונות הם לא מהיום למחר. המאבק הזה צריך לחבק את האחר, את השונה וכדי לעשות זאת- הוא צריך להימנע מלהיכנס לשיחה של ימין ושמאל מדיני.
מיכל הודיה: הייתי שמחה שמה שקורה כאן עכשיו, יקרה בהמשך. שאנשים ישוחחו על הנושאים האלה וזה יהפוך לשיח בין אנשים שונים במקומות שונים. הייתי רוצה להכניס לחוק שמתוך בחירה ציבורית רחבה, אחת לתקופה קצרה יותר מארבע שנים- נסלק מהכנת חברי כנסת שלא משרתים את רצון העם לטעמנו.
קארין: מה שהתחנכתי אליו, לאורך כל שנות חיי, זה שאני צריכה לעשות משהו כדי לשרוד. הבעיה החברתית המרכזית היא המציאות של ההישרדות.
יאיר: בעיני, מה שהוציא אנשים לרחובות- זה שהיה להם קשה. לכל אחד קושי אחר, אבל כולם הזדהו עם תחושת הקושי. נראה לי היום שכולם רוצים ש 'הצדק החברתי' שעליו מדברים יפתור את בעיותיהם שלהם, ולכן נראה לי שאנחנו מכוונים לדברים אחרים.
דבר נוסף, נראה לי שממקומות שונים- כל אחד מרגיש שלא מקבלים אותו, כי המרכז התפזר מאוד. הפתרון לכך- הצהרת עצמאות מחודשת, חידוש המכנה המשותף הרחב. הדרך המרכזית לכך- היא החינוך. הייתי רוצה לראות תוכנית ליבה משלבים מוקדמים, שתחשוף לשלל התרבויות שחיות פה.
אור: שורש הבעיה- איבדנו את התחושה שאנחנו משפיעים על איך הדברים מתנהלים. יש צורך להחזיר את הקוד של היושרה ואת האמון
חני: המחאה חשפה את השוני, אבל אנשים יצאו כי היה להם קשה. מה שקרה בקוטג', לדוג', היה- שאנשים נזכרו שיש להם כוח. לדעתי, אחריות מתחילה במקום שבו יש לאדם כוח. צריך להזכיר לעצמנו שיש לנו אחריות. פני המנהיגות שלנו- הם פני החברה היום. מהלך לקיחת האחריות שמתרקם פה, עשוי להצמיח מנהיגות חדשה.
רוני: הדג מסריח מהראש, המנהיגות היא זאת שצריכה לשמש דוגמא.
סיון: רוצה להכניס 2 מושגים נוספים: 1. לקיחת אחריות חברתית/קהילתית. לרוב המכריע של המנהיגים אין ניסיון ורקע בתחום החברתי-כלכלי, מרביתם מגיעים מניסיון צבאי. זה קורה, כי התחום הכלכלי- חברתי בכלל לא היה בשיח שלנו.
2. שינוי תודעתי- צריך לחולל שינוי תודעתי, שיקרא ללקיחת האחריות החברתית. להבין שאני צריך לעשות, גם כי אף אחד לא יעשה בשבילי וגם כי זאת אחריותי כלפי החברה הישראלית.
רונית: אני חושבת ביחס לויכוח, של מה כיוון ההשפעה בין ההנהגה לנורמות החברתיות שלנו- שיש כאן היזון חוזר. הנורמות שלנו מקדמות הנהגה בעלת אופי מסוים, והנהגה שלא מהווה דוגמא והשראה, משרישה את הנורמות הללו יותר ויותר
דוד מזרחי: אפשר להאשים את המנהיגים, אבל זו יכולה גם להיות דרך להתנער מאחריות, זה דבר שאנחנו עושים הרבה. כל אחד חושב שהוא יכול להיות ראש- ממשלה, אבל לא לקוח אחריות על הדברים הקטנים. צריך להתחיל משם.
דבר נוסף, צריך לממש בפועל- את חוק חינוך חובה חינם!
חגי: דמוקרטיה זה שלטון העם, אבל אני מבין שאם העם בור- אז הוא לא יכול לשלוט. אני לא ידעתי כלום על כלכלה ואני לומד תוך כדי המאבק הזה. חשוב שנעמיק ונלמד יותר. נקודה מעשית למאבק- שתהיינה עמותות פרטיות, שהמדינה תאשר- שאנשים יוכלו לתרום במסגרתן בסך שעות מסוימות, ובהתאם לשעות ההתנדבות, נקבל פטור ממס.
דבר אחרון, בתורה יש ביטויים גם לקפיטליזם וגם לסוציאליזם. כמו רעיון השמיטה- שהוא חכירה לדורות, שמאפשר לדורות הבאים סיכוי להתאושש אם אבותיהם טעו, הייתי רוצה להציע הצעה מעשית- של הפרטה שהיא בעצם השכרה לתקופה.
דוד: כל אחד צריך להכיר את עצמו. לאדם גוף ונפש. נדרש שכל אחד יהיה הוגן עם עצמו ויאמר למה הוא זקוק ומה הוא יכול להעניק. זה מה שיקדם אותנו
אור: 2 משלים: 1. בשבט כלשהו- כשתינוק נולד, במקום לספר כמה הוא שוקל, מספרים מה המשקל של המאכלים שהוכנו ע"י הקהילה לכבוד לידתו. אנשים צריכים להיות מוקפים באהבת הקהילה.
2. בשבטים אבוריג'ינים- אנשים חוגגים לא יום הולדת, אלא כאשר הם רכשו כלי נוסף לחייהם שהוא בעל ערך לשבט.
מיכל הודיה: מחשבות מעשיות: 1. לעשות חופשים מאורגנים במקומות שונים, שתהיה הזדמנות להיפגש יחד. 2. להפריד בין הנושאים שקשורים ליהדות לבין ימין ושמאל מדיני
רונית- לסיכום: נשמע כי יש 2 דברים, שעולים בצורה חזקה מאוד כצורך אמיתי שדורש מענה:
1. החזרת עמדת הכוח ותחושת הכוח של האנשים והאמונה מתוך האפשרות המעשית שיש להם כוח לשנות ולהשפיע. הדבר הזה צריך להיות מלווה בעמדה של אחריות של כל פרט, כלפי העם והחברה. 2. 3. צורך עז לחדש הוויה של קהילה, להפגיש בין אנשים, לחבר מחדש סביב נורמות חדשות, וסביב פרקטיקות שכורכות אותנו יחד. 4. דבר שלהבנתי, לא ביררנו לעומק ורק נגענו בקצה- קצהו זה: מהי מדינת רווחה, והאם זה מה שהיינו רוצים לראות בחברה הישראלית בעתיד? איפה אנחנו רוצים להימצא על הסקלה שצייר יאיר מבחינת המדיניות החברתית- כלכלית שלנו?
