דיון שורש הבעיה ותמונת עתיד רצויה - יאיר, ניל וכרמל 17/08
סיכום – קבוצת דיון בנושא הגורם למשבר והדרך לפתרון. יום רביעי 17.8.11
מנחים: יאיר, ניל, כרמל.
יאיר: תיאור של שיטת הדיון, נושא הדיון.
עמוס: האנושות מצוייה בתהליך של שינוי תודעה תלת שלבי – פגאני > מונותיאיסטי > ?
לוטם: תמיד ישנו איום בטחוני שלא מאפשר מדיניות ארוכת טווח, הדבר מעודד התנהלות של התמודדות עם משברים.
חמי: שורש הבעיה הוא שכל אחד חי במדינה משלו, נמנעים מלדבר על המחלוקות, יש תהליך של התפלגות ולא של הידברות. המודל הכלכלי מעודד היבדלות. דרוש איזה מסמך מכונן ותהליך של חינוך שייצור שיח משותף וזהות משותפת.
ניר: הבעיה היא שלא מכירים האחד את האחר, אבל עכשיו אנשים יוצאים לרחובות ונוצר שיח. בעיה נוספת היא התדמית התקשורתית שגורמת לנו לראות במיוחד את הקיצוניים שבצד האחר – הדבר גורם לצדדים לחשוב שהיתר מפלצות.
יאיר: מסכים עם ניר – הבעיה היא שכל אחד פה בונה לו מדינה משל עצמו. צריך הצהרת עצמאות מחודשת, מסמך מכונן חדש שיגדיר את החברה הישראלית. דרוש חינוך לערכים של קבלת האחר.
דויד: צריך לרענן את שיטת הממשל, שיתחילו לעבוד בשבילנו.
עמרי: חלוקת הנטל לא הוגנת. מדינת רווחה היא לא בהכרח הפתרון, צריך למצוא איזון בין שתי הגישות הכלכליות הקיצוניות.
בועז: יש נתק, לא מכירים אחד את השני ולא מקשיבים אחד לשני. ההתנהגות והנורמות החברתיות בכל מקום היא מאוד בעייתית, אפילו אצל המנהיגים. משקיעים בלימודים אבל לא בחינוך – זילות במעמדו של המורה וההורה. אין אוזן קשבת.
אלעד (14): ישנה סחבת בירוקרטית שמקשה עם החלשים, יש אנשים מוכשרים וצעירים שרוצים לתרום אבל המערכת לא נותנת גיבוי ובסוף הם מוכשלים ע"י תנאי חייהם ולא מסוגלים להתרומם. לו ניתנו להם תנאי פתיחה בסיסיים – היו יכולים לתרום לחברה הרבה.
ניל: שני דברים חייבים לקרות –
• שינוי במבנה החברה ובתודעה – להמשיך את המפגשים הגורמים לכך שהמבנה החברתי מתרחב ומכיל הרבה יותר. • • כל אמירה צריכה להיות מגובה במעשים ולקיחת אחריות. צריכים להגשים פה את העניין אותו אנו דורשים: מדינת רווחה. •
יאיר: הערה טכנית – צריך לדייק במושגים: למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר מדינת רווחה – מהן בדיוק הדרישות שלך. צריך להבדיל בין כלכלה מתוכננת לכלכלה חופשית.
ניל: כדי לדון בכך באופן ענייני יותר יש להביא אנשים שיכולים להרצות בעניין.
מיכל: חשיבות היותו של ציבור היא שתבטיח את קיומן של הזכויות, כל פרט צריך לזכות בתמיכת הציבור.
אלעד: צריך לחשוב במה להשקיע, אי אפשר לתמוך באופן מלא בכל אחד.
ידידיה: מדינת ישראל צריכה להיות אור לגויים, לא צריך לקחת דוגמא מאף אחד, צריך שיהיה פה משהו שונה – צדק חברתי שיהיה אור לגויים. דווקא פה נוצרו הפערים הגדולים ביותר בין העניים לעשירים (T בקרב המדינות המתועשות). צריך פה שוויון וצדק ייחודי.
דויד: שורש הבעיה פה הוא חברתי ולא מדיני. אנשים מדברים פה מתוך בורות אחד על השני ולא באמת מכירים. צריך שיהיה מסמך מוסכם שאומר כל אחד מיהו, מהו ומה הוא רוצה, רק כך יהיה ניתן ליישב מחלוקות. יכול להיות שיהיו מחלוקות שלא יהיה ניתן לישבן.
אורן: יש לנו ריבוי בעיות, אין איזו בעיה שורשית אחת. הבעיה היא שבחברה שלנו העשיר לא רוצה להתחלף עם העני, להיפך, הוא מרע את מצבו של העני ומנצל את חולשתו. זו בעיה עקרונית של אדם לחברו – אל תעשה לחברך את השנוא עליך. ישנו שורש לפתרון – הבעיה המרכזית מבחינה פוליטית היא העדר מחויבות של מפלגות כלפי מצעיהן. אין מדיניות – המפלגות מבטיחות ולא מקיימות – אחד הפתרונות הוא שינוי השיטה באופן שיבטיח שמפלגות יקיימו את מצעיהן. אין פה הצעה להציע שיטה שבה מנהיגים לא נבחרים בצורה דמוקרטית – אלא פשוט שיטה דמוקרטית אחרת שתעגן באופן אחר את הביצוע של המצע: מפלגה שתפעל כנגד המצע תידרש להסבר. הפיכת המצע לחוזה מחייב בין הבוחר לנבחר. המחאה הזו לא מייצגת את כל העם ואין לה מנדט לעשות שינויים בשם כל העם. בתור קבוצת לחץ ספונטאנית יש לה מנוף פוליטי מסוים, אבל היא לא כשירה לשנות את השיטה, היא כן יכולה לשנות דברים אחרים.
כאן התפתח דיון שלא הספקתי לרשום, בדיון השתתפו בעיקר: אורן, מירב וניל. אלה היו עמדותיהם העקרוניות של ניל ומירב.
ניל: לא מסכים עם אורן, עניין המחויבות של מפלגה למצעה הוא לא היחיד.
מירב: יש כאן פוטנציאל לשינוי מאוד משמעותי בתפיסה שלנו את הכלכלה, הכלכלה איננה מדע, היא ביטוי לסט של ערכים. אותנו חינכו שאנחנו משרתים את הכלכלה, אנחנו צריכים לדרוש מודל כלכלי שמשרת אותנו. אנחנו צריכים לדרוש שינוי מהותי של השיטה.
יאיר: סיכום – ניתן לומר שהדיון נסב בעיקר סביב שלושה מוקדים:
• קבלת האחר, והצורך ביצירת שיח משותף. • • בעיה במנגנון השלטוני הקיים, ובנורמות הפסולות שפשו בו. • • מהי מדינת הרווחה אליה אנו שואפים, מהו הקשר בין המערכת הכלכלית שלנו לסט הערכים שלנו. •
