ג'ין שארפ
האייטם הנוכחי בנוי על הערך בוויקיפדיה עברית
ג'ין שארפ (באנגלית: Gene Sharp; נולד ב-21 בינואר 1928) הוא הוגה שעוסק ב-התנגדות לא-אלימה וניתוח הכוח השלטוני. כונה "המקיאוולי של האי-אלימות" ו"הקלאוזביץ של תורת הלחימה הלא-אלימה".[1]
שארפ הוא גם פרופסור למדע המדינה והמייסד של "מכון אלברט איינשטיין", ארגון ללא כוונת רווח שחוקר ומקדם את השימוש בפעולות לא-אלימות במטרה לקדם את הדמוקרטיה במדינות העולם. ב-2012 זכה בפרס הקיום הנכון.
תמצית תורתו להתנגדות לא-אלימה:
- מאבק לא-אלים אינו "רוחני", אינו "חיבוק-עצים", אלא אסטרטגיה "צבאית" לכל דבר. רק שבמקם להטיל פצצות מחומר-נפץ, אנחנו "מפוצצים" מנגנונים פוליטיים, כלכליים וחברתיים.
- לצורך זה, צריך ארגון, אסטרטגיה ומודיעין, כמו בפעולה צבאית.
- שימוש באלימות מול הממסד נותנת לו לגיטימציה להשיב אש, ומכיוון שהוא יותר חזק מאיתנו בתחום הזה, הוא ירסק אותנו.
- התמודדות עם חפרפרות וסוכני-הכשלה מטעם השלטון: הפתרון הוא פומביות במקום סודיות.
- יש לבצע הסברה בקרב הציבור, שבפרספקטיבה היסטורית, ההתנגדות הלא-אלימה רשמה הצלחות.
תוכן עניינים |
התאוריה של שארפ על התנגדות לא-אלימה
ספרו הנודע ביותר של שארפ, "הפוליטיקה של פעולה בלתי-אלימה" (1973), מספק ניתוח פוליטי מעשי לפעולות בלתי-אלימות כשיטה להתמודדות עם נקודות כוח בעת קונפליקט.
הכוח אינו מונוליטי
התובנה המרכזית של שארפ היא שהכוח אינו מונוליטי. כלומר, הוא לא נובע מתכונה פנימית של אלו שנמצאים בשלטון. שארפ גורס שכוח פוליטי, כוחה של כל מדינה - ללא קשר למבנה הארגוני הספציפי - נובע מאזרחיה של המדינה. אמונתו הבסיסית היא שכל מבנה כוח מבוסס על הציות של האזרחים לפקודות של השליטים. לכן, אם האזרחים יפסיקו לציית, למנהיגים לא יהיה יותר כוח.
ציות הנתינים
לדעתו של שארפ, לכל מבני הכוח היעילים יש מערכות שבעזרתם הם מעודדים או סוחטים ציות מהנתינים של אותו מבנה כוח. למדינות מערכות מורכבות שמטרתן לגרום לאזרחים להשאר צייתנים. מערכות אלו כוללות מוסדות ספציפיים (משטרה]], בית משפט, גופים מפקחים) אך יכולות גם לכלול ממדים תרבותיים שמעודדים צייתנות על ידי העברת מסר שהכוח הוא מונוליטי (תרבות האלים של שושלת פרעה המצרית, כבוד המורם של משרד הנשיאות, נורמות מוסריות או אתיות וטאבו). באמצעות מערכות אלו, ניצבת מול האזרחים מערכת של סנקציות (ענישה, קנסות) ופרסים (תארים, עושר, תהילה) שמעידים על מידת הצייתנות שלהם.
טענה זו מתקשרת להתנגדות לא-אלימה מאחר שהיא אמורה לספק לאזרחים חלון הזדמנויות במטרה לגרום לשינוי במדינתם. שארפ מפנה לתובנה של הפילוסוף הצרפתי, אטיין דה לה בואטי, שטען שאם אזרחיה של מדינה מסוימת יכירו בכך שהם המקור לכוחה של המדינה, הם יהיו מסוגלים לסרב לציית ולשתף פעולה, וכך מנהיגיהם ישארו ללא כוח.
הפילוסוף המדיני מהמאה ה-18, דייוויד יום, כתב על עקרון זה ב"מאמר 4: על העקרונות הראשונים של ממשלה". נועם חומסקי מכנה את נקודת מבט זו "הפרדוקס של יום". [2]
ספרו האחרון של שארפ, "פתיחה במאבק לא-אלים: הפרקטיקה של המאה ה-20 והפוטנציאל של המאה ה-21", יצא לאור ביוני, 2005. הספר מסתמך על ספריו הקודמים על ידי תיעוד של מקרי מבחן בהם ננקטה פעולה לא-אלימה והלקחים שנלמדו מיישום זה, ומכיל מידע חסר תקדים על תכנון אסטרטגי של מאבק לא-אלים, במטרה לייעל אותו.
השפעתו של שארפ על מאבקים ברחבי העולם
כתביו של שארפ השפיעו על ארגוני התנגדות ברחבי העולם. בשנים האחרונות, עבודתו השפיעה על תנועות נוער במהפכות הצבע במזרח אירופה. ספרו של שארפ, "מדיקטטורה לדמוקרטיה", שימש כבסיס לקמפיינים של תנועת הנוער "אוטפור!" ("התנגדות!") בסרביה כנגד הנשיא סלובודן מילושביץ' (תנועה זו אומנה ישירות על ידי "מכון אלברט איינשטיין"), כמו גם לקמפיינים של תנועת ההתנגדות "קמארה" במהפכת הוורדים בגאורגיה, תנועת ההתנגדות "פורה" ("הגיע הזמן") באוקראינה, תנועת ההתנגדות "קלקל" בקירגיסטן, ותנועת "זובר" בבלארוס.
כפי שפעיל של תנועת "פורה" סיפר בראיון לתחנת רדיו בהולנד ב-2004: "ה"תנ"ך" של פורה היה הספר של ג'ין שארפ, שגם שימש את תנועת "אוטפור!", הנקרא: "מדיקטטורה לדמוקרטיה". פעילי פורה תרגמו אותו בעצמם. כתבנו למר שארפ ולמכון אלברט איינשטיין בארצות הברית, והוא הביע אהדה ליוזמה שלנו והמכון סיפק לנו מימון להדפסה של 12,000 אלף עותקים של הספר בחינם".[2]
יש הטוענים ששארפ השפיע גם על תנועת המחאה, "האלטרנטיבה הכתומה", שנאבקה בקומוניזם בפולין, מאחר שהתנועה השתמשה בשיטות שצוינו בידי שארפ, על אף שלא ברור אם מייסדי התנועה ידעו על עבודתו. ממשלות ליטא, לטביה ואסטוניה עשו שימוש בספרו של שארפ "הגנה לאומית אזרחית", בעת היפרדותן מברית המועצות ב-1991.
אתר האינטרנט של "מכון אלברט איינשטיין" מכיל כתבים רבים של ג'ין שארפ, בשפה האנגלית ובלמעלה מ-60 שפות נוספות.
ספרים
- גנדי והכוח של ההתנגדות הלא-אלימה, 1960
- התגוננות אזרחית: מבוא, 1967
- בחיפוש אחר חלופות לא-אלימות, 1970
- הפוליטיקה של הפעולה הלא-אלימה, 1973
- גנדי כאסטרטג פוליטי, 1979
- כוח חברתי וחירות פוליטית, 1980
- בטחון לאומי באמצעות הגנה מבוססת-אזרחים, 1985
- איך למנוע את כיבוש אירופה, 1986
- התנגדות, פוליטיקה, והמאבק האמריקאי לעצמאות: 1795-1775, 1986
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מכון אלברט איינשטיין
- כתבים נבחרים של שארפ להורדה מתורגמים לעברית
- החוברת "יש חלופות מציאותיות" בתרגום לעברית להורדה
- ביוגרפיה של ג'ין שארפ
- ראיון עם ג'ין שארפ
- ראיון נוסף עם ג'ין שארפ
