עריכת מה למדתי מפינוי נחיל הדבורים הראשון שלי / ברוך אורן

עם פתיחת החריץ הראשון בדופן ארגז-הקיר, הדבורים החלו להתרוצץ סביב החריץ שהיה בערך בגודל קופסת גפרורים, והחלו מנסות לשמור על הפתח החדש או אולי לאטום אותו. כאשר ניסינו להוציא את דופן הארגז, נראה לי שאבירם בטעות מחץ דבורה אחת, מה שהרגיז את החברות שלה, וזיכה אותו בדבורה שהתרוצצה בנחישות באיזור הצד החיצוני של המרפק הימני שלו וניסתה לעקוץ (ובסוף הצליחה). בנוסף, הדופן שזה עתה הוצאנו כללה שארית חלת דבש בערך בגודל של קופסת גפרורים, שהייתה עמוסה בדבורים, וכמובן שניתוקה גרם לכל הנחיל מעין זעזוע ולהתנדנד מעט. הנדנוד הזה גרם לי משום מה להלחץ ולחשוב שעוד כמה שניות חלק משמעותי מהנחיל נופל מראש החלון ישירות לחצר, ולכן נפניתי להביא את כוורת הלכידה, תוך שאני מנסה נואשות להסיר את הBARS שבראשה שהיו דיי צפופים. בסוף התייאשתי, הפכתי את הכוורת-לכידה וזעזעתי אותה כדי להפיל את הBARS. התוצאה הייתה רעש, שהלחיץ עוד דבורים בחדר, וכאשר הגעתי עם קופסת-הלכידה אל מתחת לנחיל המתנדנד, הדבורים כבר ידעו שאני איש רע, וזכיתי ב-2 עקיצות, אחת באמצע הפדחת והשניה בזקן.

הצבנו את כוורת הלכידה על עדן החלון, תוך חשש כבד מאי-יציבותה. אבירם ניגש ישירות לעניין: הוא שלח את ידו המכוסה כפפה לתוך הכוורת, מנסה להרגיש היכן מתחילה ונגמרת חלת הדבש, כדי לנתק אותה מהתקרה ודופן הקיר ולהכניסה לתוך הכוורת. אבירם טוען שבגלל השימוש בכפפות, קשה מאוד להרגיש האם אתה נוגע בחלת דבש או בדבורה, והסיכוי למעוך דבורים בדרך עולה משמעותית, ולכן גם הסיכוי לעצבן את הנחיל ולחטוף כמות עקיצות משמעותית. אחרי שחלת הדבש הראשונה עברה מהנחיל לתוך קופסת הלכידה, הכפפה של אבירם הוכיחה את הטענה. היא הייתה מוכתמת בדבש והיו עליה בין תריסר למחצית-תריסר עוקצים שונים. בשלב זה הנחיל היה דיי עצבני, הוא התפרס בחדר ומחוץ לחלון וניסה למצא על מי לכעוס. ביגוד המגן הוכיח את עצמו כאשר למשל דבורה אחת החליטה לבצע טיסת קמיקאזה ישירות לתוך העין שלי.

כשסיימנו את העברת חלות הדבש, עדיין כמות משמעותית של דבורים הייתה תקועה איפה שפעם היה נחיל. אבירם ניסה לראות האם המלכה נותרה שם, אבל בתנאי התאורה ההולכים ודועכים כבר היה קשה להבחין. בשלב הזה הבנו שהסיבה שכמות הדבורים במיקום ההיסטורי גדלה והולכת, היא שקיעת השמש המביאה את הדבורים חזרה מהשטח-אל הכוורת, ולכן חשוב לסגור את פתחי הכניסה של מקום ההתנחלות. באמצעות ספוגיות אבירם סגר בעדינות כל פתח אפשרי. הדבורים החליטו להקים 2 נחילי-משנה, האחד על הדופן החיצוני של כוורת-הלכידה והשני, ראינו בדיעבד, על הקיר החיצוני של הבית, ממש מעל נקודת הכניסה שעתה נחסמה בספוג.

הגיע תור המעשנת. הדלקנו את המעשנת אבל לא היו לנו עלים ולא היה לנו זמן ללכת ללקט עלים. השתמשנו בנייר עיתון שגם הוא הגיע אודות לאדיבות של שירלי. המעשנת "גמרה" על העיניים שלי, ואת הדבורים דווקא לא כל-כך שכנעה לעזוב את ביתם הישן. נחיל-המשנה שעל קופסת-הלכידה הסכים להתחיל לזרום פנימה לנוכח העשן החיצוני. סגרנו 2/3 מהBARS בכוורת-הלכידה והותרנו מקום להכנסת ידיים. אבירם ואני עוסקים בליקוט קבוצות דבורים של 3-50 דבורים, שבדרך כלל צמודות לשאריות חלת דבש, והנחה שלהם על כוורת הלכידה, תוך ניעור היידים לתוך הכוורת לאחר מכן. באמצעות כלי-הכוורת, על תקן שפכטל, אבירם מגרד את שאריות חלת הדבש ממיקומו הישן של הנחיל. ענן הדבורים בחדר ממשיך באינטנסיביות, וגם הניסיונות לעקיצה. דבורה מסתבכת בקו החגורה שלי ואני חוטף עקיצה נוספת, אינטש מתחת לפופיק. אווצ'.