קאי רוהולם
- מיזם ההפלרה
תוכן עניינים |
מתוך הספר הונאת הפלואוריד, פרק 3
בשנת 1937 התפרסם מחקר מקיף ושיטתי בסטוקהולם, ע"י החוקר קאי אלי רוהולם שהניח את היסודות לידע מאורגן ושיטתי על נזקי הפלואור לבני אדם, ואיגד את מה שהיה ידוע עד אז.
באותה העת, שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים, קופנהגן היתה מרכז תוסס של תגליות מדעיות חדשניות, עם חוקרים כמו נילס בוהר שעם עמיתיו הפיזיקאים פיצחו את יסודות האטום. כחלק מתנופת מחקר תוססת זו, קאי אלי רוהולם (Kaj Eli Roholm), בן למהגרת יהודיה מפולין, היה דמות מובילה בבריאות הציבור בשטוקהולם.
כסגנו של הממונה על הבריאות בקופנהגן בסוף שנות ה-30, רוהולם בן ה-39 היה פעיל בלתי נלאה למען בריאות הציבור והוביל את עמיתיו הרופאים במסע שכנוע נגד דיפטריה, מחלות מין ולשיפור בריאותם של יילודים. הוא רתם את התקשורת לקידום רפואת הציבור: הפיק סרטים, פרסומות רדיו, כרזות ועלונים, ואירגן פיזור של עלונים במאות אלפי עותקים - "מה שכולם רוצים לדעת על מחלות מידבקות". כמו כן, הוא היה חלוץ בדגימות ביופסיה כדי לחקור את כבד האדם, מומחה בדלקות ובמחלות הקשורות אל מקומות עבודה, והמטרידה שבינהן - "הרעלת קריוליט".
הרעלת קריוליט
הקריוליט (Cryolite) שמשמעו "אבן קרח" בשפת תושבי גינלנד משם נחצבה, הוא המינרל שמכיל את הפלואוריד ששימש בתעשיה. המסחר באבן הלבנה והמבריקה גדל במהירות בתחילת המאה ה-20, אחרי שחוקרים מצאו כי אפשר לייצר אלומיניום זול יותר באמצעות שימוש בחשמל שימס את אבן הקרח בכור ההיתוך יחד עם בוקסיט, עפרת האלומיניום. תוצרת האלומינום זו שימשה לחימוש החיילים במלחמת העולם הראשונה בתחמושת וציוד קל.
אותה הרעלת קריוליט זוהתה במפעלי הכימיקלים אורזונד (Orezund) בקופנהגן, שם מילא ענן כבד של אבק קריוליט את חלל בית-החרושת, ושם גם העסיקו תעלומות רפואיות את הרופאים. במפעל חלו הפועלים הדנים במחלות רבות, כולל מומים מוזרים בשלד. פרופסור פלמינג מולר (P. Flemming Moller) מבית החולים ריגז (Rigshospital) חשד שהאשמה היא בפלואוריד, שמהווה למעלה מ-50% מהרכב אותה "אבן קרח". ב-1932 כינה פלמינג את המחלה "הרעלת קריוליט", והציע כי מועמד צעיר לדוקטורט, קאי רוהולם, יחקור את התופעה החדשה שהתגלתה.
זיהוי השפעות פיזיולוגיות רחבות
רוהולם ראיין את הפועלים החולים, ותיעד את מצבם הפיזי באמצעות צילומי רנטגן. הוא ביצע ניסויי מעבדה - האכיל חזירים, כלבים וחולדות בפלואוריד ע"מ לצפות בהשפעות הביולוגיות. מה שנחשף לעיניו זהו חומר אשר גורם לשלל תופעות, בטווח רחב של תסמינים. אבקת הפלואוריד אשר נשאפה ונבלעה על ידי הפועלים במהלך העבודה גרמה להצטברות של פלואור בשיניים, בדם, בעצמות, והוא העריך שגם בכליות ובריאות. אצל 84% מעובדי המפעל התגלתה תופעה של עיבוי והתקשחות העצמות (אוסטאוסקלרוזיס). הפלואוריד שנספג בעצמותיהם פגע ביכולת התנועה של עמוד השדרה, גרם לעיוות הברכיים ומפרקי הירך, ואף לעיבוי הגולגולת אצל כמה פועלים, התקשו הרצועות של העובדים וגידלו זיזים גרמיים, בעוד עצמותיהם הפכו גבשושויות, ובעלות צורה לא סדירה בתהליך הדומה להשפעות הזיקנה. כמו כן, כמחצית מהעובדים סבלו מבעיית ריאות הידועה כלייפת ריאתית, (Pulmonary fibrosis), ורבים סבלו ייסורים דומים לאלו הנובעים מנפחת הריאות. "שיגדון וייסורי שיגרון הגיעו בתדירות גבוהה" בין העובדים, ציין רוהולם, ובעיות קיבה קשות היו נפוצות; לעובדי קריוליט רבים היו גם פריחות כרוניות על העור ופצעים מוגלתיים על החזה והגב, במיוחד בקיץ.
רוהולם חשד שהפלואוריד הרעיל גם את מערכת העצבים המרכזית. "התדירות הראויה לציון של הפרעות עצבים אחרי שהעסקה הסתיימה, עשויה להראות כי לקריוליט יש השפעות מזיקות במיוחד על מערכת העצבים המרכזית", ציין רוהולם. הוא קרא למחלה "הרעלת פלואור" וחשד כי הפלואור יכול להרעיל את האנזימים - השליחים הכימיים המווסתים רבות מפעולות הגוף, - מה שגרם לו להוות איום בחזיתות ביולוגיות רבות. "אנו חייבים להניח כי השפעת הפלואור על הפרוטופלזמה ועל תהליכים אנזימתיים עלולה לגרום שינויים עמוקים בתהליכי חילוף החומרים של האורגניזם", הוסיף רוהולם. חשוב לציין כאן שכבר אז נחשד או זוהה המנגנון האנזימטי, ושיבושו.
השפעה על השיניים
המדען בחן גם את השפעת הפלואוריד על השיניים. השערה מדעית מהמאה ה-19 טענה כי מכיוון שהפלואוריד שנעכל מתיישב על השיניים והעצמות, הרי שהוא חיוני לבריאותן.
קבוצה בבית החולים ג'והנס הופקינס (Johns Hopkins) בחנה את התיאוריה הזו ב-1925, כשהאכילה חולדות בפלואוריד, אולם מצאה כי הדבר החליש את שיניהן. רוהולם מצא אותו הדבר. שיני העובדים שבדק היו מקולקלות, והגרועות ביותר הכילו את הכמות הגדולה ביותר של פלואוריד. אמהות מניקות בבית החרושת של קופנהגן הרעילו אפילו את את ילדיהן; מכיוון שהפלואוריד עבר עם החלב, ילדים שמעולם לא היו בבית החרושת פיתחו שיניים רקובות - הוכחה שהאמהות והילדים היו חשופים לכימיקל תעשייתי.
מסקנותיו של רוהולם לגבי פלואוריד ושיניים היו ישירות:
" ההנחה הכללית מפעם שפלואור חיוני לאיכות האימייל בשיניים, מתבסס על יסודות שאינם מבוסים דיים. הידע הנוכחי שלנו מצביע על כך שפלואור אינו חיוני לאיכותה של רקמה זו אלא להיפך - האמייל רגיש בצורה בררנית להשפעות המזיקות של הפלואור ". כתב.
המלצותיו הרפואיות: " הפסקת השימוש בתרכובות פלואור לילדים".
במילים אחרות, לפני למעלה משישים שנה דחה המדען המוביל בחקר הפלואוריד את הרעיון שנחוץ תפלואוריד לשיניים חזקות, הסכים עם מחקרים קודמים שמצאו כי פלואוריד מחליש את האמייל והזהיר במיוחד מפני נתינת פלואוריד לילדים.
פגיעה סביבתית של הפלואור
רוהולם הרחיב את שדה חקירתו גם אל מחוץ למפעל: הוא נסע למקומות שונים שבהם חשד בהרעלות פלואוריד דומות, וקרא הרבה בספריות הגדולות של ברלין ולונדון. תמונה ברורה צפה ועלתה: המדען ראה איך העוצמה הכימית של הפלואוריד גורמת נזקים בעולם הטבעי, ואיך שימושיו בתעשייה המודרנית גורמים יותר ויותר בעיות לבני אדם. [18]. בשדות המרעה באיסלנד הוא ראה כבשים רזים ונכים, שיניהם מקולקלות והם חולים במחלה ששמה Gaddur. המספוא שלהם הזדהם בפלואוריד שהותז לאטמוספירה מתוך בטן האדמה בהתפרצות וולקנית. המחלה פגעה בעיקר בחיות צעירות. [19]
בארצות הברית, פגע פלואוריד טבעי כזה במהגרים מערבה, במדינות טקסס, דקוטה הדרומית, אריזונה וקולורדו. החלוצים הצמאים חפרו בארות עמוקות באדמת המדבר, אך העלו מים שהיו מזוהמים בפלואוריד. הרעל יצר ליקוי שיניים מכוער ששמו הכתם החום של קולורדו, או שיניים טקסניות. (כיום, הליקוי ידוע כפלואורוזיס של השיניים, והוא סמן ראשוני להרעלת פלואוריד מערכתית. צורה חמורה יותר של הרעלה, שנוצרת מפלואוריד טבעי, הידועה כפלואורוזיס של העצמות, נפוצה במדינות עולם שלישי שבהן תזונה לקויה מגבירה את ההשפעות השליליות של הפלואוריד.) [20]
פלואוריד בתעשייה
רוהולם ראה כי בעולם התעשייה הפלואוריד הופך לאבן יסוד בתהליכי מפתח בייצור; 80% מאספקת הפלואוריט, המינרל הפלואורידי הנפוץ ביותר, היה בשימוש בתעשיית מתכות: פלדה, ברזל, בריליום, מגנזיום, עופרת, אלומיניום, נחושת, זהב, כסף וניקל. [21] (המילה פלואוריד מקורה בלטינית מהשורש שפירושו "לזרום". אחת מתכונותיו של הפלואורדי היא הורדת הטמפרטורה שבה מתכת הוזלית נפרדת מן העופרה הלוהטת.) יוצרי לבנים, זכוכית ואמייל, ויוצרי דשנים זרחניים, השתמשו בחומרי גלם שהכילו כמויות עצומות של פלואוריד. במפעלי "דופון" Dupont בניו-ג'רסי הביאו המדענים לעולם מוצר "אורגני " חדש, מבוסס על פחמן ופלואוריד, חומר קירור הידוע בשם פריאון ( Freon )
רוהולם ראה שמה שהזיק מזמן לעולם הטבע קורה עתה יותר ויותר לבני אדם, בידיהם שלהם עצמם. הרעב המתגבר של התעשיה לפלואוריד יצר איום מיוחד על העובדים ועל הקהילות הסובבות. הדנים חקרו מקרה אחר מקרה שבהם גרמו בתי-חרושת נזקים לעובדים וזיהמו את הסביבה הקרובה - ואשר בהם הוגשו תביעות נזעמות לפיצויים.
היסטוריה של תביעות שזכו
בפרייבורג שבגרמניה, לדוגמה, פיצו המתיכים את השכנים עבור חקלאות שניזוקה מהעשן מאז 1855. ב-1907 אושר לבסוף שעשן שמכיל פלואוריד מאותן התכות, הרעיל את הבקר בסביבה הקרובה.[22] נזקים דומים לשטחי חקלאות ובקר נראו במקומות אחרים באירופה, על יד בתי חרושת לדשנים עתירי זרחן, על יד תעשיות לבנים, על יד בתי-יציקה לברזל, על יד בתי-חרושת לכימיקלים ועל יד מתיכי נחושת [לתרגם ל-"בסביבה של"] [23]. אולם אף שהנזק היה רב, המידע על הכימיקל הגורם לו היה פחות מצוי. "הרעילות של תרכובות פלואור היא גדולה והמידע עליה בתעשיה מועט", כתב רוהולם.
הוא טען שהמדע אשם בחלקו . [מדען הרואה את הגיבנת של המקצוע שלו] המהפכה התעשייתית לדוגמה, הותנעה בפחם, שהחשיך את השמיים מעל ערים כמו פיטסבורג, גלזגו, מנצ'סטר ולונדון. אולם חוקרי זיהום אוויר מיקדו את האשמה בנזק הסביבתי ןבפגיעה בבני אדם שנבעו מכך, בתרכובות גופרית ולא בכמויות גדולות של פלואוריד שלעיתים קרובות נמצאו בפחם. [24]
[דוגמה לפגיעה אלימה מזיהום אוויר - הופך את התופאה לפחות טריוויאלית ומובנת מאליה] רוהולם הציע שגם אסון הזיהום התעשייתי הגדול במאה עוד אותו זמן, בעמק מיוז ( Meuse valley שבבלגיה - שהרג שישים איש ופגע באלפי בדצמבר 1930 - נגרם בגלל פלואוריד ולא בגלל גופרית [הוא ראה קשר בין האירועים, והעלה את הסברה שגם שם הפל' אחראי ולא גופרית, כפי שנטען]. במהלך האירוע, של עמק מיוז טיפסו אלפי תושבי הגבעות המבוהלים על הגבהות במשך שלושה ימים, כדי להמלט מגזים חונקים. רוהולם טען [העלה את הסברה] שפלואוריד מבתי חרושת באזור, נלכד בשל שינוי טמפרטורה, נספג בלחות ונישא על חלקיקי פיח עמוק לתוך ריאות הקרבנות [25].
רוהולם חשב שחוקרי האסון לא שמו לב לרעילות ולשכיחות של זיהום פלואוריד מתעשיות אבץ, פלדה ודשנים שבאזור. הוא חישב שעשרות אלפי קילוגרמים של כימיקלים זלגו מדי יום מבתי-החרושת כשהם צורבים חלונות, מזיקים לבקר, הורסים צמחייה וגורמים לתביעת האזרחים בעמק המיוז להיות "תופעה מוכרת מאוד". [26]
תעשיית האלומיניום
רוהולם התייחס במיוחד לתעשייה העולמית החדשה של האלומיניום. הוא בחן תביעה נגד יצרן שוויצרי, שבה נטען שנשורת פלואוריד במלחמת העולם הראשונה פגעה בבקר וצמחיה. פגיעה בעלי-חיים נמצא לאחר מכן על יד בית-חרושת איטלקי לאלומיניום ב-1935; שנה לאחר מכן מצאו מדענים בעיות בריאות במרכז [במפעל] התכת אלומיניום נורבגי, שבו סבלו העובדים מכאבי בטן והקאות פתאומיים, משינויים בעצמות ותסמינים הדומים לאסתמה. [27] " מקום מיוחד נתפס על-ידי תעשיית האלומיום", כתב רוהולם, "בכך שהצמחייה הפגומה גרמה לנזק משני של מחלות בעלי-חיים". [28] הוא קרא לפעולה ממשלתית : "בתי-חרושת שמשחררים גזים המכילים תרכובות פלואור, צריכים לנקוט צעדים כדי לסלק אותן היעילות מן העשן היוצא מהארובה. [29] [כבר אז הוא הבין/הבינו שרק התערבות של הממשל יכולה לתת מענה/ לעצור את הזיהום, שאין לסמוך על המפעלים עצמם שיעשו לעצמם פיקוח - תפקיד המדינה].
המחקר מ-1937
המחקר המונומנטלי בן 364 העמודים של רוהולם, Fluorine Intoxication , פורסם ב-1937 ותורגם במהירות לאנגלית. הוא הכיל התייחסויות ל- 893 מאמרים מדעיים על פלואוריד [מה שמוסיף לטענה שהנושא הזה נחקר, וכבר צבר חומר]. האמון ושיתוף הפעולה של תעשיות הקריוליט היו נחוצים כדי לערוך מחקר זה [מכאן, שללא שת"פ זה במדינות אחרות, לא נערך כזה מחקר, מה שבהחלט מסביר את היעדרו, ובעיקר את פערי האיפיון של הפלואור כרעל, בין אורופה לארה"ב]. . אולם הספר היווה אזהרה לתאגידי [לענקי התעשייה]: שימו לב לבתי-החרושת שלכם ולהשפעות הבוגדניות - ולעיתים לאבחנות השגויות - של פלואוריד על העובדים. לרוהולם היו כמה המלצות ברורות למעסיקים ולרופאים, ביניהן:
- זיהוי הרעלת פלואור כרונית כמחלה תעשייתית המצדיקה פיצויים .
- איסור העסקת נשים וילדים צעירים בעבודה עם תרכובות פלואור היוצרות אבק או אדים.
- דרישה שאזורי תעשייה ינטרלו פסולת תעשייתית המכילה פלואור [30] [לא יושמה על ידי USA ]
- המלצה לאסור על נוכחות פלואור ב"תרופות פלא".
