פילוסופיה של הדמוקרטיה הישירה
מתוך שקוף באוהל
זהו דף הקשור לדמוקרטיה ישירה. דפים נוספים הקשורים לנושא ניתן למצא כאן.
תוכן עניינים |
יתרונות וחסרונות של השיטה הישירה, האם מחליפים את עבודת הכנסת?
- מה היתרונות של מפלגה ישירה ומה היא יכולה להציע/לפתור?
- (ירדן הוכמן) הבעיה שמפלגה ישירה פותרת היא היותו של הממשל הנוכחי לא מייצג. המצב הנוכחי של בחירת נציג פעם בארבע שנים מאפשר לנציגים לפעול בניגוד למצע על פיו נבחרו בזמן ששאר הציבור בן ארובה שלו ושל הבטחותיו. זה כמו שכל פעם שאת לוקחת עובד לעסק שלך את חייבת לבחור אותו על פי הקריטריונים שהוא בוחר לציין לגבי עצמו ומרגע שבחרת, את לא יכולה לפטר אותו למשך ארבע שנים. אחרי ארבע שנים את צריכה לבחור אותו, או פועל אחר מתוך 5-6 שיש בהיצע, או פועל חדש שאת לא יודעת עליו כלום מעבר לדברים שהוא מבטיח. בנוסף, יכול להיות שיש לך רעיון משלך או שאת מכירה שכל המדינה היתה מאמצת אם רק היתה במה לכך. אנחנו בעצם מוגבלים לרעיונות של 120 אנשים במקום מיליונים. מה גם שאותה 120 אנשים נמצאים בתחרות פופולריות תמידית על דעת הקהל, כותרות בעיתון וכו'. בניגוד לכך, במפלגה ישירה באינטרנט יהיה ניתן להציע הצעות לשם ההצעה – דבר שלא קורה במשטר הנוכחי. הטענה של תומכי מפלגה ישירה היא שהיתרונות של השיטה שווים יותר מויכוח בין מפלגות ימין ושמאל כלכלי או ביטחוני שבסוף, גם הן, לא בהכרח פועלות על פי המצע. לכן במקום להצביע לאנשים שמבטיחים לך דברים תצביעי לאנשים שיתנו לך את הכוח להשפיע על המדינה שלך.
- בקשר למצבים בהם את לא מסכימה עם חברי המפלגה. הדבר הטבעי לעשות במצב כזה הוא דווקא לגייס עוד אנשים למפלגה. את יכולה לעזוב ולהתפקד למפלגה אחרת – אבל גם מפלגה אחרת תקבל החלטות שלא תאהבי וגם לא ממש תושפע מההתפקדות שלך. בסופו של דבר תצטרכי להחליט אם המפלגה קיבלה החלטות חכמות יותר מהמפלגות האחרות אחרי 4 שנים, ולא אחרי כל החלטה קטנה. אם באותה הזדמנות תחליטי שאת מעדיפה מפלגות אחרות ברור שעדיף שתצביעי להן. זו מהות הרעיון של דמוקרטיה – את יכולה לבחור איזו מפלגה שירתה אותך טוב יותר. הטענה של תומכי המפלגה היא שהיא לרוב תשרת את האזרחים טוב יותר בגלל שהיא נהנית מחוכמת ההמון ולא מופרעת מהבעיות שמניתי בפסקה הקודמת.
- כל חברי הכנסת/חברי הוועדה הם רק משכנעים אבל לעולם אינם משוכנעים – או, טוב יותר, במקום לנהל דיון בינם לבין עצמם, חברי כנסת יפנו אל חברי המפלגה הישירה וינסו לשכנע אותם – ולא פעם בארבע שנים אלא כשהם מציעים חוק או תומכים בחוק. תתארי לעצמך שהיו פונים אל העם ומדברים אלינו גם כשאין בחירות.
- האם מדובר בסוג חדש של מפלגה או ברצון להחליף את דרך פעולת הכנסת? (יפתח בריל) איזון בין דעות שונות והכרעה ביניהן באמצעות דיון ובאמצעות הצבעת רוב - האם לא בשביל זה קיים *הפרלמנט*? רעיון המפלגה הישירה מעולם לא היה ברור לי, כי נראה שמנסים להקים שכבה שנייה ומיותרת של שיח ושל הגעה לקונצנזוס בתוך הפרלמנט הקיים, שכבר יש בו דעות והשקפות שונות ומאבק ביניהן. וכמו שז'ראר אומר - אם דעתי קרובה יותר לזו של מפלגה X אני יכול להצביע בעדה מראש. אין לי צורך לקבל את דינה של תנועה ישירה כלשהי שאיננה הפרלמנט עצמו אלא סיעה מסוימת בתוכו.
- (גררד דן) כנראה שמטרת "הדמוקרטיה הישירה" היא באמת להחליף את הפרלמנט, לאור הטענה "כל הפוליטיקאים מושחתים". בעצם, זה להפוך את המנגנון הפוליטי לשוק חופשי של דעות.
- (טל ירון) ההבדל העיקרי (והפשטני) בין המפלגות הרגילות למפלגה הישירה, היא הרחבת "מרכז המפלגה" (או מה שהיה פעם מרכז המפלגה). בעבר 3000 איש השפיעו על החלטות הח"כים של המפלגה, באופן עקיף (אם לא תצביעו לפי רצוננו, לא נבחר אתכם בבחירות הבאות). במפלגה הישירה יוכלו לעשות זאת מאות אלפים.
- הבדל שני, הוא שבמפלגה הישירה, השליטה על הח"כים היא ישירה, בעוד במפלגה הרגילה, השליטה היא עקיפה. בכך אנו מבקשים ליצור קשר ישיר בין הכנסת לממשלה. כיום הקשר הוא עקיף פעמים (האזרחים בוחרים מפלגה, ולא ח"כים, והקשר נעשה פעם בארבע שנים). במפלגה, הקשר הוא מידי, לאורך 364 ימים בשנה.
על האידיאולוגיה
- האם צריך להקים קו אידיאולוגי לפני שמתחילים לפקוד חברים?
- (ירדן הוכמן) כל עוד לא מגבילים את יכולת ההתפקדות - כל אחד יכול להתפקד - אין דרך לפקח על קו אידיאולוגי בתוך המפלגה. במיוחד במפלגה ישירה, המפלגה והקו האידיאולוגי שלה תמיד יהיו תולדה ישירה של ציבור המתפקדים שלה. לכן אני לא רואה טעם לגבש עמדה מפלגתית מעבר לכך שדמוקרטיה ישירה נכונה יותר ממבנה הכנסת. זה הדבר היחיד שיכול להוות הסכמה משותפת בין כל מתפקד נוכחי ועתידי של המפלגה שכן הוא משתתף בתהליך. לא בהכרח שהוא מסכים אפילו שהתהליך עדיף - אבל לכל הפחות הוא מוכן לשלם כדי להשפיע כך שהוא מודה שלמפלגה הזו יש יותר השפעה ממפלגה אחרת בה יכל להתפקד.
- האם מתחילים מהאידיאולוגיה או מגיוס החברים? (יפתח בריל) אז צודקים אלה שטוענים שאין היגיון לגייס אנשים למפלגה רק על בסיס דרך קבלת ההחלטות בתוכה. ראשית צריך לקבוע מה מייחד אותה, מבחינה רעיונית, מן המפלגות האחרות, ורק אחר כך לחדד את פרטי המצע בהשתתפות חברי המפלגה. כמנגנון קבלת החלטות פנימי, המבנה הישיר של המפלגה יכול להיות מוטמע באופן עקרוני בכל אחת מהמפלגות הקיימות. אבל העובדה שהוא יוטמע בהן לא תהפוך את הריבוי שלהן למיותר, כיוון שתפקיד המפלגות הוא להתמודד בתוך הפרלמנט כבעלות עמדה מסוימת מתוך כמה עמדות, לא להחליף את הפרלמנט כמערכת שכוללת את כל העמדות.
- כמצביע, איך אדע האם המפלגה הזו יציבה אידיאולוגית? שהרי אם אני נכנס אליה אבל בעל דעות שמאליות, איך אוכל לוודא שבמהלך הקדנציה המפלגה לא "תשבור" ימינה?
- (גררד דן) מי שיחטוף את המפלגה, יבריח את הצד השני
- אם הימין יחטוף, השמאלנים יברחו, ולהיפך. וכך נחזור למפלגה בעלת ציביון פוליטי מובהק. חזרנו לנקודת המוצא.
- (גררד דן) טל, זה בלבול בין תוכן לצורה, או מטרה ואמצעים
- התוכן, המטרה, היא האידאולוגיה. כך, מי שבעד התנחלויות וקפיטליזם הולך לליברמן, בנט ונתניהו, ומי שמתנגד, יילך למפלגה שמקדמת את ערכיו. מנגנון הדמוקרטיה הפנימית, הנזילה והמתקדמת הוא אמצעי כדי לחייב את חברי הכנסת של אותה המפלגה להיות נאמנים למצע שלה, ולא לבגוד בה. אני מתנגד ל"חטיפה" של מפלגות - לא של הימין ע"י השמאל, ולא להיפך. אם אני הולך למפלגה מסויימת, לפי ערכי, הציפיה שלי ממנה היא להיות נאמנה לחזון שלה. ואם החזון שלה משתנה או אף מתהפך, אין לי מה לחפש שם יותר, ואעבור למפלגה אשר כן מקדמת את ערכי.
- כפי שאני מבין את הדיון כאן, אני מבין שיש צורך דחוף להגדיר כמה מושגי יסוד, מכיוון שהשיח כאן מאופיין בניסיון לעשות דה-פוליטיזציה למציאות הפוליטית, ולהפוך אותך ל"שיחדש אורווליאני", המורכב ממילים חסרות-משמעות המתארות פיקציה אך לא את המציאות. ואולי מילת המפתח היא "אידאולוגיה". אז לא נתחיל להפנות לוויקיפדיה ושאר מאמרים בפילוסופיה ומדעי-המדינה, ואסתפק בהגדרת-יסוד זו
- אידאולוגיה היא מערך של טיעונים ועקרונות, אשר יחדיו יוצרים משנה סדורה, פחות או יותר קוהרנטית.
- כך, עמדה נגד או בעד הכיבוש, מהווה חלק מאידאולוגיה. אותו הדבר עם השליטה בהון. אני לא אהיה חבר במפלגה שתומכת בהמשך הכיבוש וריכוז ההון בידי פלוטוקרטיה. לא משנה איך תסובב זאת, באמצעות כל תרגיל רטורי - על גופתי המתה. וכך, אם בשם אותו חופש וגמישות או איך שלא תקרא לזה, המפלגה שלנו תאמץ עמדה ערכית שהיא הפוכה לשלי, אין לי יותר מה לחפש שם. וכן, לכל מפלגה צריך להיות ציביון אידאולוגי מוגדר, שתאפשר לכל אזרח למצוא את מקומו.
- (טל ירון) מה שאת מבקשת הוא בעצם מנגנון ליצירת חזון (כלכלי-חברתי). זהו מגנון שעלינו לפתח במפלגה. נבנה מנגנון שיסיע להצעת חלופות ובחירת חלופות. לדוגמא, במקרה של תקציב הבטחון, יהיו כאלו שיציעו שיש לקצץ ויש כאלו שיציעו להרחיב. נבנה מערכת שעוזרת להציג בצורה מושכלת את שתי האפשרויות, ואז כל החברים יצביעו. על פי אחוזי ההצבעה, כך יצביעו גם חברי הכנסת בכנסת.
מפלגה ישירה כמפלגה במגרש המפלגות בעבודה בכנסת
- (הילי מגורי) בעיה דיפלומטית בכנסת, בדיון לפני הצבעה. כל חברי הכנסת/חברי הוועדה הם רק משכנעים אבל לעולם אינם משוכנעים...
- (טל ירון) זה אכן אחד מהחסרונות של המפלגה הזאת. הח"כים כאילו לא יהיו בעלי דעה. אבל יש בכך יתרון, כי לפני הצבעות הח"כים האחרים יצטרכו לשכנע את ציבור חברי המפלגה. חברי המפלגה יוכלו לשכנע את הח"חים האחרים, על ידי דיון וירטואלי (יש כיום כלי מצויין שיכול לעשות זאת, ושמו go-knuts.
- (הילי מגורי) אני חוששת ממצב שבו המפלגה הזו פשוט תיפול בין הכסאות, לא תוכל לעסוק בפוליטיקה עם שאר המפלגות (כי לשכנע את כל האזרחים זה עבודה יותר קשה), לא תוכל להגיע להסכמים והבנות. בתוך המבנה שיש היום זה דבר שיהווה חסם רציני.
- (טל ירון) זה אכן יכול להיות בעיה. היא לא תדע לסחור כמו האחרות. מצד שני, היא תהווה קריאת דרך של הציבור "אנא שתפו אותי בקבלת ההחלטות". ככל שכוחה של המפלגה יגדל, כך יצטרכו לפתח דרכים לנהל שיח משמעותי עם הציבור. ואז הציבור יוכל להיות שותף ב"סחר-מכר".
- (הילי מגורי) עדיין, אין כאן התמודדות עם הטענה שאומרת שתפקיד הפרלמנט הוא להתדיין ולהגיע להחלטות. מפלגה שאינה פתוחה לדיון אלא בתוך עצמה היא לא גמישה, ואינה ממלאת את תפקידה כיאות בפרלמנט ולא תוכל לשתף פעולה עם ההליכים מלבד הצבעה כן/לא. *החוכמה היא לא רק לבחון איזה בעיות אנחנו פותרים אלא גם איזה בעיות אנחנו גורמים
- (יפתח בריל) אני חושב שהילי עמדה כאן על בעיה חריפה מאוד, שלא ניסחתי לעצמי אף פעם בחדות כזו. העובדה שהדיון בתוך מפלגה ישירה שולל את היכולת של הנציגים לקיים דיון פתוח עם המפלגות האחרות (כיוון שהם מחויבים לעמדה קבועה מראש שנמסרה להם מידי המפלגה), הופכת את הדיון בפרלמנט עצמו לאנטי-דיוני, לדיון שאין בו פשרות. ואז, במה הועילו חכמים בתקנתם?
- (ירדן הוכמן) אני חושב שזה יותר שינוי מאשר בעיה. המפלגה לא תהיה חלק מהדיון בפרלמנט. היא תהיה התוצאה של הדיון הציבורי - כלומר דיון של הציבור יוביל אותה ולא הדיון שמתקיים בפרלמנט. היא תהיה כמו חבר כנסת שכדי לשכנע אותו צריך לשכנע ציבור שלם - זה דבר אפשרי לגמרי. זה פשוט דורש התנהלות אחרת. חברי הכנסת ממפלגות אחרות יכולים לפנות אל ציבור המפלגה, לנסות לשכנע אותו לתמוך בהצעה שלהם או להתנגד. הם יכולים לפרסם בכלי התקשורת מאמרים, לנסות לשכנע אותנו דרך מנגנוני שיח המוניים למיניהם - זה פשוט דיון גדול יותר וזה בכלל לא מנדה את חברי הכנסת ממנו.
