פוליטיקה
עוד מושג נפיץ, אשר מגלם את כל מה שרע ב"מערכת".
אחד הקולות המובילים בהמחאה הישראלית והעולמית הוא, "לחסל את הפוליטיקה".
יש לציין, שגישה זו חופפת לדרישה של הליברליזם הכלכלי להפריד בין הכלכלה לפוליטיקה, ושהאותה פוליטיקה, היא הסיבה לחוסר היעילות (וחוסר הצדק) הכלכליים.
תוכן עניינים |
הגדרה מימין
ה"פוליטיקה" הינה תופעה מסואבת - כל מני פוליטיקאים תאבי-כיסאות ושיכורים מכוח מתערבים בחיי האזרחים החופשיים ומשבשים את הפעילות הכלכלית הפרודוקטיבית והקצאת המקורות האופטימלית.
גישה זו פותחה ע"י אדם סמית והופצה בעיקר ע"י ספרו עושר האומות, 1776, בו הוא מציג את הטענה שהפעילות הכלכלית, מטבעה, שואפת לפרודוקטיביות ואיזון, ולכן, כל התערבות פוליטית רק פוגעת ביעילות זו.
טענה זו קיבלה גושפנקה מעין-מדעית ע"י האסכולה הנאו-קלאסית ב-1890. היא ממשיכה לשלוט בשיח ובמדיניות בפועל.
גישה זו היא מה שמכונה קפיטליזם וימין כלכלי.
הגדרה משמאל
ה"פוליטיקה" היא סך פעילותו של אדם להשיג את מבוקשו בחייו, ואין שום ניתוק בינה לבין ה"כלכלה". פעילות זו מובילה את בני-האדם להתפלג לקבוצות אינטרסים וקבוצות-כח. מכאן, שניווט במרחב הפוליטי הוא ניווט בסערה, והכלכלה, היא חלק ממאבק-כוח זה. כתוצאה מהמאבק, קבוצות מסוימות זוכות לצבור עוצמה, ואחרות נחלשו. הזירה הפוליטית היא המאבק המתמשך בין קבוצות אלו, על השליטה במשאבים, בייצור התעשייתי וחלוקתו.
אבחנה זו פותחה ע"י קרל מרקס, כתגובה לטענה של אדם סמית, על הדרישה לשוק חופשי מהתערבות המדינה.
מרחב השיח הפוליטי
עיקר הוויכוח הפוליטי בין שמאל לימין נסוב סביב סוגיה זו, של העימות בין ה"כלכלה" ל"פוליטיקה", בין השוק החופשי לבין המדינה, בין אדם סמית לקרל מרקס.
שני מוקדים נוספים בוויכוח הפוליטי:
- זכויות-אדם וחירות אישית מול מסורת ודת.
- מדיניות-חוץ: האם לכבד את ריבונות מדינות ואוכלוסיות זרות או לצאת נגדן למלחמה.
