ערך העבודה והמוצרים
זהו אלמנט מתוך ההיסטוריה של הכלכלה הפוליטית מאת ניצן וביכלר
תוכן עניינים |
דוד ריקרדו
ספרו של הכלכלן דוד ריקרדו היה אחד הספרים השיטתיים הראשונים במדע החדש. הוא התפרסם ב-1821 ושמו היה: על העקרונות של כלכלה-פוליטית ושל מיסוי.
ריקרדו וסמית היו תוצר של בריטניה מסוף המאה השמונה-עשרה. יותר נכון, הם היו תוצר של המעמד המנצח החדש בבריטניה: הבורגנות.
מדע הכלכלה-הפוליטית
מדע חדש יוצר את היחידות הבסיסית של היקום שלו, כמו האטום, אטום המימן, הפרוטון, האלקטרון, או מנת (קוואנט) האנרגיה, או התא האורגני, או הצירוף המרובע של ה-DNA.
ריקרדו יצר את היחידה האנליטית של הכלכלה-הפוליטית: יחידת הערך. הוא עשה זאת כדי לנסח את התאוריה המכנית הראשונה של המחיר בשוק של החברה האזרחית.
העבודה כמקור הבעלות
הבסיס האידיאולוגי של תיאורית המחירים הזאת נשען על התפיסה הליברלית של ג'ון לוק. האחרון קידש את הרכוש הפרטי הנוצר מן עבודה. הטבע הוא תחום ציבורי, אמנם, אולם מיזוג העבודה עם הטבע מפריט את התוצר. ומכאן, העבודה (הפרוטסטנטית) היא מקור הבעלות, ולא ההפקעה (הנסיכית) ואף לא הגזירה (הקתולית). העבודה מפקיעה את התוצר מן הטבע והופכת אותו לפרטי, משמע היא יוצרת ערך נוסף.
הקשר בין המחיר לבין הפריון
כאן יצר ריקרדו את התיאוריה הראשונה של הקשר בין המחיר לבין הייצור, ובעיקר בין המחיר לבין הפריון. למעשה הוא התווה את הדרך שבה הלכו מדעני הכלכלה-הפוליטית בשתי המאות הבאות: חיפוש אחר הנוסחה האולטימטיבית, שתסביר ותנבא את היחסים בין החלקיקים או היחידות של הפריון (תפוקה ליחידת תשומה) ובין המחיר.
עד ימינו, מנסים להטוטני התיאוריה המקובלת להראות את האיזון בין החומר התופח והמצטבר מתוספת יחידות תועלת – ובין הרכוש שמקבל תוספת יחידות של ערכים. הקריאה באוב 'המכפילים' והקינות על 'הבועות' בבורסה מתחילות מכאן.
הרווח כתוצר פיזיקאלי של ההשקעות
זאת ההמצאה הגדולה של הפנקסן האומלל לבואזיה: החתירה הטבעית לאיזון שבין העולם 'הריאלי' לבין העולם 'המוניטארי' – אותו המאזן בו מוצג, מצד אחד, הגידול ביחידות החומר ('הריאלי') – ומולו, הגידול בערכי החליפין (או הערכים הנומינליים). שהרי, לא תיתכן גנבת-דעת מאזנית או 'בועה' בורסאית, או הונאה חשבונית: ברור מאליו שתוספת אנרגיה (רווח) לא יכולה להיות מופקת ללא תוספת חומר (השקעות 'ריאליות').
ריקרדו טען שמחירם של מוצרים ושירותים – כלומר הערך של הרכוש – הינו פרופורציונלי לזמן העבודה שהוצא על ייצור המוצרים והשירותים הללו. בדרך זאת, העבודה לא רק יוצרת דברים פרטיים מן הטבע הכללי, אלא גם קובעת את ערכם של הדברים, ומכאן – היא בסופו של דבר קובעת את היחסים של חלוקת-ההכנסות בחברה.
