מליאת לילה 23/08

מתמלל: אורן שץ

מנחה: אוהד ועדי

אוהד

ברוכים הבאים לירושלים. הערב מחולק לשניים. חלק ראשון פאנל שיצטרפו אלינו יובב מבאר-שבע, אביעד מאשקלון <מחיאות כפיים סוערות> וסיוון מאיילים <עוד מחיאות כפיים>. פאנל נפנה שאלות לכל אחד מחברי הפאנל, ואחרי זה התייחסויות כלליות מכולכם, ונקווה להתייחסויות מאורחינו מחוץ לירושלים. נסקור את חוקי הדיון ואח"כ לפאנל. החלק השני יותר רלבנטי לזמנים, 3-2 דקות לדובר תלוי בקצב התקדמות, הערה חצי דקה. <מציג את התנועות>. בעלי תפקידים – עדי אחראית מליאה, מי שיש לו מה להגיד, רוצה התייחסות, כל דבר להגיע לעדי. אחיה אחראי על הבוארד, בעצם אחראי על הלוח אין מה לפרט. עדי אחראית על הזמנים, כשמרימה יד יש דקה לסוף הדיבור, ופעם שניה נגמר הזמן. יוני משקיפה – מסתכלת על הקהל, מי שיש לו הערה. <אחיה: חשוב להיות שותפים בדיון. לא רק לא-להסכים, גם להתנגד, ונחרצות>. השאלה הראשונה שנפנה לפאנל, וכל אחד יענה ויציג עצמו, זה הסבר קצר על המאהל, מה הביא אותי, על הארגון במקרה של איילים במיוחד חשוב

אביעד נציג אשקלון

קודם כל הביא אותי למאבק עצם העניין שכשהשתחררתי והבנתי שאזרחות קשה, עשיתי חשבון והבנתי שבלתי ניתן להמשיך כך. המאהל מורכב מקבוצה נחרצת של צעירים, קבוצה של יותר בוגרים שהקימו את המאהל, ותנועות נוער מגיעים מדי פעם יוזמים פעילויות, היו כמה הפגנות הכי גדולה 1500 איש שזה הכי גדול באשקלון אי-פעם. יש פעילויות כמובן, סרטים, קפה דילמה, לא תמיד זה הולך מבחינת היענות קהל אשקלוני. מעבר לזה בזמן האחרון חלה ירידה עקב המצב הבטחוני. מחכים שיירגע כדי להמשיך בפעילות, כדי ליזום וליצור דברים חדש לדחוף את המאבק קדימה

יובב מבאר שבע

מדרור ישראל. הצטרפתי למאבק גם כתנועה שלאורך הרבה שנים נלחמת על צדק חברתי, וגם כי אני חושב שאין היום צעיר במדינת ישראל שלא מרגיש את הקושי הזה והקושי לדמיין עתיד, להקים משפחה. במאהל בבאר-שבע חברנו גם סטודנטים, גם תושבים. המפגש הזה לא פשוט אבל הוא חשוב, הוא טוב גם, הוא מפגש מאוד ייחודי שאולי נדבר עליו קצת בהמשך, וגם כמובן צעירים מדרור ישראל ועוד ארגונים, פרלמנט הנגב ועוד גופים. המאהל במרכז העיר מול מרכז מורים, מאהל אחד. היו לנו הפגנות גדולות בטח שמעתם, אולי חלקכם גם הייתם <מחיאות כפיים>

סיוון עמותת איילים

מנהלת שני כפרי סטודנטים בבאר-שבע. השותפות במאבק נוגעת בבאר-שבע אבל גם ברמה ארצית, מראשית המאבק ברוטשילד הקמנו נקודה משלנו שמאיישים אותה, גם בקרית שמונה ושדרות. אחד המעשים בהתחלה למקרה ששמעתם זה להוריד קראוון בתוך שדרות רוטשילד כחלק ממאבק לדיור ראוי ובר השגה, למי שרואה עצמו חלק מהמדינה ואין לו דרך לעשות את זה. ברמה אישית תושבת באר-שבע כבר שנתיים, לא מהאזור במקור, רואה עצמי חלק ונשארת בנגב, חלק מגרעין איילים בנגב, מגשים רעיון בסיסי של להגשים בית ומשפחה בתוך קהילת חברים יותר גדולה משלנו, וגם כמובן <חסר> חברה ישראלית בנגב ובגליל

אוהד

כולם יודעים על מצב בטחוני ומה שהיה בשבוע קודם. השאלה הבאה מופנה על זה, והולכים לתקופה פחות ודאית. השאלה לפאנל, ונקציב תשובות ל-2.5 דקות, זה איך חווים את הקושי הבטחוני, ואיך משפיע על המאבק, מבחינת המאהל

אביעד

רוקנו מאהל מאנשים כי אין אישור בטחוני להשאר. אין נוכחות כ"כ, מזמין ונדליזם וגניבות. דבר שני, מוריד את העניין מסדר היום, מוריד מכותרות, אנשים שנופלים להם טילים על הראש עסוקים בהשרדות אישית עכשיו מאשר להסתכל לעתיד רחוק, ואנשים לא מדיינים על זה ברחובות, זה לא בשיח ציבורי כמו שהיינו רוצים, במיוחד באשקלון נסה לדבר עם בן-אדם על המחאה, במיוחד ווליום גבוה, אנשים לא רואים את זה בעין יפה, אפשר לעשות בקטנה שאנשים יוכלו להכיל את זה – אבל לא מעבר. אנשים לא יכולים שאתה עושה ברמה גבוהה. וזה פשוט מוריד לנו את זה מסדר היום.

יובב

מחזק כל מילה של אביעד. קודם כל זה מעלה דילמה בסיסית שעלתה אצלנו בין שמירה על החיים לבין המאבק שמצויים בו, ורצון להמשיך ולא להתקפל <אלמוני: החלטנו סטודנטים ותושבים שלא קיפלנו> כמו שמשה אמר קיבלנו החלטה שלא מתקפלים, עם זאת שומרים על החיים ולא משחקים בסיפור הזה, והעברנו את הפעילות למקלט סמוך, ורצינו אישור להכנס לבניין ליד ולא קיבלנו אישור <קהל: קיבלנו אישור עד חמש> וזה יוצר הרבה פחד, מצוקה, כשעסוקים בהישרדות ולדאוג לילדים זה מקשה להתעסק במאבק, עכשיו בניגוד לעבר זה מתחיל להתחדד, יש פה עניין אחד וזה לא סותר, דאגה לבטחון קיומי עוברת דרך דאגה לבטחון כלכלי ולדאוג לילדים ולהביא אוכל, וזה מתחיל לחלחל גם בהבנות וגם בהחלטות במאהל

סיוון

<חסר הרבה> חלק מהקשיים לנהל מאבק בבאר-שבע זה איך לשמר אנשים כשאין תקופת לימודים, אוהל נראה אחרת מאז סוף מבחנים, שייכות סטודנטים בבאר-שבע בכלל לתוך העיר – גם בשגרה וגם בחרום, שגם חברתי ולא רק בטחוני – זה סוגייה שצריך לדון בה במהלך השנה גם בהקשר רחב, וגם בתקופה הזו שמן הסתם אנשים מקפלים רגליים והולכים. אנשים שהולכים לבית של ההורים אי אפשר להגיד להם שום דבר, אבל גם אני לא יכולה להבטיח מרחב מוגן בבאר-שבע. כשהמרחב המוגן הוא חדר מדרגות בבניין בן 50 שנה אני יכולה להבין שאדם מתקפל

אוהד

התייחסות לבעיות ספציפיות של המאהלים שלכם

אביעד

הדימוי של המאהל בעיניי אשקלונים. הרבה אחוזי ליכוד, וכל מה שמריח שמאלני פוליטי, אנשים שם מתרחקים כמו מאש ומתחילים אסוציאציות ושוללים מלכתחילה. הדימוי של המאהל, של המחאה בארץ, קיבל פן של מחאה של שמאלנים, וזה מרחיק המון אנשים מהמאהל אצלנו. המון אנשים לא מוכנים להתחיל לדבר בכלל – כן אתם השמאלנים – למרות שזה לא קשור. דבר שני קושי בהבאת צעירים להשתתף במאבק, יש גרעין קשה צעיר אידאליסטי אבל זה לא מספיק. יש שכבה סוציו' נמוכה, הרבה עוני וצעירים שאמורים להשתתף, ובמקום זה מעדיפים לשבת בים או להוציא גרושים אחרונים משכר מינימום על דברים אחרים. עם המבוגרים קצת בעיה אחרת, עניין שאנשים אין להם זמן, משפחות התרוץ הרגיל למרות שהרבה מהם מסכימים.

יובב

קודם כל הקושי של תושבים מב"ש להגיע, ויש הרבה תמיכה ברחוב ונהגי מוניות, בפועל קשה להגיע לאוהל לצאת מהבתים, הרבה מזה יושב על רמת החיים, בהרבה שיחות עם אנשים כשאתה מסיים יום עבודה מאוחר בערב, וסחוט גמור צריך להגיע לילדים, אנשים לא מצליחים להרים את הראש מעבר למצוקות יום-יומיות למשפחה, לסגור את החודש, וזה קשה למרות המון תמיכה להגיע לאוהל. יש מפגש ייחודי בין סטודנטים לתושבים, אפשר לקרוא לזה בעיה, לאו דווקא, מזמן מפגש שלא כ"כ קרה או אפשר להגיד שלא קרה, ועכשיו עקב הסיפור הזה מתגלה הקושי, מתגלים הפערים, בין אבא שהילדים שלו משכונה ד' לעולם לא יגיע לאוני' והדברים נחשפים, אבל תחת הכותרת של צדק חברתי, ותחת מאבק להלחם בפערים, מצליחים לחבור, וזה לא פעם דבר קשה ועובר דרך תחושות לא פשוטות. דבר אחרון, מה שצוין פה על סיפור בטחוני, צריכים ... בימים האחרונים להתמודד איתו, הוריד את מספרי האנשים. אתמול התחילו לחזור, המאהל עומד ומתקיים כסדרו

סיוון

בעיה שאני מזהה במאהל באר-שבע ולא במקומות אחרים, מעבר לעירוב אוכלוסיות סטודנטים-תושבים, יש גם הגעת נציגים מכפרים בדואים מקיפי באר-שבע ובאופן כללי בנגב, זו סוגיה לא מדוברת במאהלים אחרים, הנושא הבדואי נדחק לקרן-זווית, ועם זאת מגיעים בימים האחרונים נכבדים בדואים, מזמינים לארוחות שבירת צום, והמקום המיוחד לגשר על פערים שימשיכו להתקיים הרבה אחרינו, עצם זה שיש מודעות והכרות ושבירת סטיגמות ווילונות חוסמים, להתעלם מסיסמאות יפות ולהבין שהמצב מורכב, זכויות בסיסיות של אנשים במדינת ישראל – לא משנה מה רקע דתי עדתי מוצא – דברים צריכים להפתר, במיוחד כששותפים למרחב גיאוגרפי, זה דבר שנכשל מאז הקמת המדינה. ויש שותפות גורל מעבר->הווה->עתיד, וזו אחת הסוגיות הייחודיות שמתמודדים איתה במיוחד במאהל באר-שבע

אוהד

מהו המכנה המשותף של האזור שלכם והמאבק הכללי

אביעד

כל המכנים המשותפים שהזכירו צדק חברתי – דיור, מחירי המזון, חינוך – כל הדברים שהוזכרו ומעבר לכך. הבעיות אותן בעיות אבל השכר יותר נמוך בגלל שאשקלון פריפריה, הקשיים יותר עצומים ועקב זה באה גם בעיה של ניוון אוכלוסיות חלשות ואי-אמון שאפשר לשנות דברים. מבחינת להביא אנשים, יש בעיה של הבנה של אנשים את המאבק, אי-אמון במאבק ושאפשר לשנות דברים, קודם כל שומעים דברים בסגנון צאו לעבוד – אולי זה כן מה שישנה – למרות שכל מי שאיתנו עובד. אנשים לא מבינים על מה המאבק, מבינים אולי חלק אבל לא בדיוק, מה מוביל לזה איזה דברים, וזו אחת הבעיות שכל הארץ, אוכלוסיות חלשות לא מספיק מודעים ומבינים שאפשרי בסופו של דבר אם כל אחד ואחד ייצא – לשנות את זה. צריך לעשות הסברה, שזה דבר שייקח זמן, יותר לאורך זמן, וישתלם מבחינת המאבק

יובב

בהמשך לאביעד, בעיה בפריפריה זה החרפה של תופעות בכלל החברה. שרותי בריאות ציבוריים – זו תופעה שסובלים ממנה בכל הארץ. רואים יישובים שאין בהם רופא לילה, כמו אופקים ומצפה רמון. דברים מבוססים – אם יש מרפאות, כמו מיון קדמי בדימונה – זה מגיע מתרומות, קרן מיראז', אבל מדינה לא נותנת פתרון. תקצובים לקופ"ח על לתת שרותים בפריפריה לא-צבועים ומגיעים לפיתוח רפואה במרכז. טיפות חלב שנסגרות בפזורה הבדואית, ובעקבות זה אחוזי תמותה יותר גדולים של תינוקות באותן אוכלוסיות. כשהדברים מגיעים לפריפריה מקבלים תמונה יותר שחורה. מעבר מתעסוקה הוגנת לעובדי קבלן, בנגב לא תופעה אלא שיטה להעסיק כיום אנשים, תמונות יותר חריפות ושחורות. הדברים האלה זה גם המטרות שלנו לשנות אותם

סיוון

המשותף בכל המאבקים בכל המאהלים, זה שחיקת האדם הפרטי. אנשים כיום לא רואים איך הם מסיימים את החודש, גם לא בשכר מינימום באופן ראוי, מילה שחוזרת על עצמה אבל הכי בסיסית לשים את הדגש – רוצים לחיות באופן ראוי: בריאות, חינוך, דיור, תרבות פנאי, לממן את עצמם בלי להתלות בהורים כי גם הם כבר לא יכולים לסייע, בין אם דור צעיר שרואה עצמו מקים משפחה, או הורים שמשכורות לא <משהו> יוקר מחיה. בנוסף מאחד בעיניי שרוצים לשבור מקום שמערב מפלגה פוליטית זו או אחרת, לא משנה איזה, השינוי צריך להיות שיטה, ולא מפלגה אחת או אחרת שתשים עצמה בשלטון. אם אנשים לא יהיו שותפים לשינוי מהותי אז לא משנה איזו מפלגה תעמוד בראש המדינה

אוהד

החלק השני זה עתיד המאבק, מזמין להרשם בינתיים

אביעד

<חסר טיפה> להמשך המאבק, דרכי פעולה – אנחנו בדיוק חושבים על זה. בגלל הקסאמים היה לנו הפסקה בפעילות של ימים אחרונים. את האמת אין דברים קונקרטים להגיד אותם <משה: תשתפו פעילי שכונות באשקלון> דיברתי אישית עם ועד אנשי שכונות וזה לא עוזר. אני בעצמי גר בשכונת מצוקה ויש לאנשים הרבה זעם לדעתי, צריך להבין איך הזעם יוצא, שהם יכולים לעשות את זה בסופו של דבר, הם ספונים בקונכייה של "מה שלא נעשה לא יעזור", צריך להגיד להם ש-4.5 אלף שקל מספיק לכל הדעות כי הממשלה קבעה, אם אתם אומרים שלא מספיק אתם שקרנים – הם יתעצבנו ואולי יצאו מהבתים

יובב

כדי לענות לאן ממשיכים צריך להזכר שהמטרה במאבק צדק חברתי ושינוי שיטה, שינוי מהותי של איך מתנהלת כלכלה לכיוון מדינת רווחה. הסיפור הזה הוא המטרה. האמצעי הוא המאהלים. ביום שהיינו צריכים להתמודד עם שאלות, של מה עושים אם לא נוכל להיות במאהל, אז <חסר טיפה>. כמובן שזה התחיל ולא יוצא כרגע לפועל. להגיע למקלטים שכונתיים ולקיים <חסר>, שם בשכונות זה לא פחות ראוי וחשוב, <חסר> התחיל פה באוהלים, אבל איך ממשיכים צריך לחשוב איך מגיעים, כשלא יהיו אוהלים צריך להגיע לבתים לכל בית הארץ, צריך ללכת לשכונות לבתים לאנשים, לארגן מדי פעם כנסים, חוגי-בית, פסטיבלים כמה זמן. קמה תנועה חברתית וזה לא יכול להפסק כשנסגור רוכסן אוהל. עד שהשיטה לא תשתנה לא יכולים לסיים את הסיפור, כי אז לא נשיג את המטרה שלשמה התחלנו

סיוון

שותפה ומסכימה לשאמרו לפניי. אחת דרכי הפעולה שבחרנו באיילים זה להיות אקטיביסטים ולא לחכות שיבואו לפנינו. בשבועות האחרונים פעולות בנגב ובגליל להוכיח שההתיישבות לא רק סיסמה אלא גם עשייה, הורדנו קראוונים ב-11 נקודות, למי שמכיר היסטוריה לפני הקמת המדינה הוקמו 11 נקודות לבסס התיישבות, היום יושבות נקודות ששמנו – אחת בצומת <?>ללים בדרך לשדה בוקר – אם לשבור את עניין הוד"לים, לאחר הנחת קראוון ליד הצומת הבאנו את המנהל לאפשר הפשרת קרקע מעבר לגבעה בה אנו נמצאים כיום כדי להקים יישוב חדש, <עוד משהו> תורן <?> צומת גולני, לא רק מסמכי דרישות אלא גם עשיה אקטיבית ולא רק המשך ישיבה במאהלים, כי ברמה טכנית שחיקת אנשים במאהלים הולכת להיות בקרוב, השיח צריך לעבור לכיוון פעיל גם מול מסדרונות משרדים ממשלתיים.

אוהד

חלק שני התייחסויות מהקהל ועתיד המאבק ...

עדי

נעבור להתייחסויות קצרות. קודם כל מי שמבאר-שבע או מאשקלון – הגיע עכשיו ורוצה לדבר – נותנים לכם הזדמנות קצרה לדבר. עוד מעט יהיה אוטובוס שיחזיר אנשים אז רוצים לעשות את זה זריז. ניתן דקה וחצי לכל דובר

משה שחם

תושב באר-שבע, נכה ביטוח לאומי, פעיל במסגרת שיקום בבאר-שבע, הצטרפתי למאבק הזה כהזדהות עם הרבה נכים שאין להם דיור בר-השגה, אלו מהפריפריה כל שני וחמישי הוצאה לפועל, מתוך הזדהות באתי לסטודנטים, מוריד את הכובע לסטודנטים שהתחילו עם המאבק ... המאבק הזה משותף לכולם, לא רק נכים או סטודנטים אלא כל ציבור העם, קוטג', חמאה, יוקר מחיה עם השכר כמו שהסבירה, כל זה – המצב צריך להשתנות. היות והסטודנטים חוזרים ללמוד ב-20 לחודש, נכון? ארגוני צדק חברתי ביחד נמשיך את המאבק. חייבים להמשיך אחרי המאבק ייסגר, המטרה מצוינת, לעשות לשלב את הכל, נושא הדיור, השכר, נכים, מוגבלים, הנושא הזה צריך להיות שייך אל העם, לא רק סטודנטים

עדי

יש גם מקום לשאלות לחברי הפאנל

אלמוני קהל

למה לא עושים צרוף של דבר שכולם יכולים, אימייל אחד שכולם יכולים להצטרף אליו, רעיונות דברים

אביעד

אחלה שאלה. אצלנו במאהל באשקלון יש פייסבוק שאצלו כולם יכולים להתחבר, להעלות איזה הצעות שרוצים, יש מליאות דמוקרטיות, כל אחד יכול להעלות הצעה משלו, יצביעו על זה דמוקרטית, ומתקבלות עפ"י הרמת יד

טכני קהל

יש בפייסבוק קישור למייל של כתובות של כל המאבק

יובב

בבאר-שבע התחלנו להסתובב עם דפי מחשב של רשימות, זה הבנה של ימים אחרונים שאת הקשר צריך לשמור. קורא לכם לאסוף מיילים מאנשים שמדברים איתם, לאסוף מיילים טלפונים, בקשר הזה נוכל בעתיד להשתמש בו

דנה

דקה רוצים לתת לנהיר לבי שרצה להקריא לבאר שבע ... יש רשימת מיילים שעוברת ואנשים יכולים למלא שם

נהיר לוי – נהיר לבי

שיר למפגש עם החברה הדרומים, אני ישן כאן בגן העיר. <מקריא שיר, מהיר מדי> <מחיאות כפיים>

הערה אלמוני קהל

למי שהעיר על דף קשר, יש ohel.org.il <חסר קצת>

דנה

אמירה אחרונה לפני שבאר-שבע הולכים

יובב

תודה רבה על האירוח. זה דבר אדיר שקורא פה, המפגש הזה בין כולנו, מוזמנים מאוד להגיע גם אלינו, ביום חמישי לעצרת בירוחם, רחוק אבל כולם מוזמנים. אגיד לסיום שאמנם אנחנו מתמודדים עם קשיים מסוימים ולכל מקום קשיים ודרישות ואוכלוסיות מסוימות. בקרוב נצטרך להתגבש סביב דרישות שאיתן נלך, וחשוב להגיד שעל אף הפערים והדרישות השונות, חשוב שברגע הזה נצליח להתאחד סביב דרישות ולהתאחד כגוש אחד מול ממשלת ישראל בימים הקרובים. החוזק הזה יחזיק אותנו, ולא ניתן לזה לפורר איתנו

אלמונית קהל

האם אתם מחוברים לועדות הארציות? ... זה העתיד

דנה

תודה רבה לבאר-שבע. אם יש שאלות ל<נציג אשקלון>?

אחיה

דיברת ולא כ"כ הבנתי, אין הרבה אוני' באשקלון, אז למי-

אביעד

יש מכללה, סטודנטים לא כ"כ תומכים ספצ' באשקלון, יש אמירה שהם מחויבים לעזור למחאות בבאר-שבע ומסונפים למקומות אחרים. לא הבנתי בעצמי, גם אני לא מעורה במיוחד בכל העניינים, לא אני התנהלתי מולם

אחיה

מי גרעין המאבק, משפחות, צעירים?

אביעד

התחיל בחמישה אנשים מבוגרים שהחליטו שרוצים לדאוג לאנשים מבוגרים. זה <לא ברור, אולי עיתון> אשקלוני ואנשים הצטרפו. יש משפחות שמגיעים לשבת ולהזדהות, אנשים בכל מיני גילאים, בני נוער, זה מעורבב – אי אפשר להצביע על זה

<דבר המתמלל>

על הפריפריה

אנחנו לא יודעים על הבעיות של הפריפריה. חשוב שנברר בעיות של מקומות נידחים גם בתקשורת. לטעמי הבעיה העיקרית שם היא שחיתות בשלטון.

הישגים במאבק יכולים להתמסמס בגלל שחיתות בפריפריה. חשוב לדרוש כחלק מהמאבק שקיפות שלטונית.

עוד חשוב תחבורה ציבורית

תגובת אביעד

בקשר למה שאמרת, קודם כל אתה מאוד צודק. עשינו טיוטת חזון, גם דברים ספצ' לאשקלון, כל הדברים שאמרת כלולים בהם כולל עוד דברים נוספים עליהם. אנחנו יודעים על הדבר הזה, צריכים להעלות את זה ברמת כל הפריפריה ולא רק <לא ברור> אשקלון

טכני אחיה

הבנתי ש<המתמלל> דיבר גם אלינו הירושלמים <המתמלל מסכים>

נוי כרמל

מהמאהל באשקלון. רוצה לחדד ... מאוד מצטרף למה שאמרו חברים בפאנל, במיוחד מחשבה על איך מפתחים, במיוחד אחרי המאהלים. אחדד בעיה באשקלון. החלטנו שאנחנו לפחות בימים הקרובים לא יוצרים התכנסות במקום פתוח כי זה לא בטוח. גם אם יש טענה על רגיעה או הפסקת אש לא סומכים על זה כי משתנה ברגע. רצינו אופציה ליד מרחב מוגן כלשהו ולא קיבלנו מענה מעירייה, כשמנסים להרחיב שורות ושותפים בעיר, קשה כשאי-אפשר להתכנס ואין מקום לעשות את זה באשקלון

דנה

יש לכם מקום להתכנס כאן. נשמח אם מאשקלון או מכל מקום, יירשמו לדבר איתנו על עתיד המאבק שזה נושא היום במליאה. לפני שנעבור לנושא הזה נזמין דוברים להודעות קצרות, של עד דקה

זק

אופניים בשביל ירושלים. מזה שנים פועלים לקדם תחבורת אופניים בתוך ירושלים, השבוע במיוחד עם ההרצה הראשונית והמתקדמת של הרכבת הקלה ושלא רוצים להעלות אופניים לרכבות, מריצים פעילות קבועה של מסה קריטית, מתכנסים ליד המשביר, רוכבים לאט בכבישים להראות שיש גישה בירושלים. מי שבקיא בתכניות רכבת קלה, אמורים להיות שבילים אזימים <?> ו<חשוב לדאוג לזה>. שעה 12 ברחבת המשביר, בערך שעה, שישי הקרוב, ושישי האחרון כל חודש <עדי: זה קורה בכל העולם, לא יודעת אם באשקלון>

מעין

מחר 20:30 נציג מהפורום האלטרנטיבי, יש שבעה מומחים, חשוב לשמוע <ציבור>

יוני מרכז לוגיסטיקה

מתחילים מסורת חדשה של פגישות של מגייסי פעילים מתנדבים, ביום חמישי ב-20:30 בערב מתכנסים – רוצים להזמין אנשים לפעילות – מי שיש רעיונות, להשמיע מה קורה, לראות מה אפשר לעשות ביחד. למי שלא מספיק בעניינים, 20:30 ביום חמישי

יותם

לגבי הפגנות עתידיות, כמובן יום שבת הפגנה פה במוצ"ש תחת הכותרת מחאה יוצרת מציאות, להתאסף כרגיל במקומות הרגילים ברחבת המשביר, ההפגנה עצמה מול בית ראה"מ, חוץ מזה יום חמישי, יוני מצטער שמתנגש עם פעילות שלך, יש יוזמה ממטה ארצי שמצטרפים לעצרת ירוחם. מי שיכול להגיע עצמאי מוזמן, לחזק פריפריה ודרום – זו הודעה ממטה ארצי. מי שיש מכוניות פרטיות שיכול לבוא, אז ש<משהו>

ענבל

הפגנה שיותם לא הזכיר – ביום שלישי הבא עוד שבוע, הפגנת ענק בקרית יובל לכל שכונות העיר, <קהל: זה מטורף!@$@$%#> מסר חשוב. מי שיש לו לתרום, איתי ישמח לעזרה <קהל: וואוהוה!>

סמאחו<לא ברור>

<לא ברור> חברת עמידר לקחו לי את הקרוון עם כל הדברים, מאז נלחם להחזיר את הקראוון, בראשון הקרוב הפגנה מול משרד ראה"מ בשמונה וחצי בבוקר, אשמח אם תצטרפו זה חשוב לי באופן אישי

עדי

רוצים לדבר על עתיד המאבק, לאיזו כיוון <משהו> עכשיו, היו בימים האחרונים קבוצות דיון, מי שהיה בימים האחרונים יודע בדרך כלל יש קבוצות אחרי המליאה. עלו בקבוצות שאלות איך לבסס את הדרישות שלנו מול מדיניות הממשלה, לא רק עכשיו אלא איך לבסס את זה, ואיך ממשיכים עכשיו, אקריא בקצרה הצעות – הצטרפות לפוליטיקה, היו שטענו שהצטרפות לפוליטיקה דווקא לא טובה וצריך לעשות תנועה, היו שאמרו שצריך להמשיך כמו עכשיו מאהלים והיו שטענו שצריך להפסיק מאהלים ולעשות משהו אחר. אתם יכולים להעלות בדעתכם רעיונות.

תומר

פעיל בחודש האחרון במחאה. רואה ירידה במסה בפעילות אוהלים. הייתי שלשום ואתמול ברוטשילד ויש פחות אוהלים פחות דיונים, פה המליאה פחות משהיה קודם, צריך להגדיר יעדים חברתיים כלכליים שמחאה צריכה לעשות ולא רק לדבר באוויר צדק חברתי, צריך לפרק שליטה במשק, אם נוחי דנקנר בעל בנק אז לא יוכל להחזיק חברות אחרות ולהשפיע על חברה אחרת דרך אחרת. אנשים במאבק הם כן סוציאל-דמוקרטים, ואם עשיר משלם 20% מסים אז יכול לשלם 40% מסים, שכר מינימום צריך לעלות, צריך להוריד מיסוי עקיף על מוצרי יסוד, שאזרח יסיים בכבוד את החודש, לשלב אוכלוסיות שלא עובדות

טכני קהל

האמירות שאתה אומר חשובות, לרכז אותן, יש מייל של ועדה אלטרטנטיבית, לכנס בפנים

תומר

בשלישי בספטמבר לרכז וללכת להפגנה שיהיו אנשים. לאנשים שפה, כשמתווכחים על נושאים מדיניים ולגיטימיים כמו דת-מדינה ומתנחלים, תזכרו שאנשים מולכם <משהו> ותכבדו את זה. פעילות דמוקרטית זה לא רק פעם בארבע שנים, ותהיו פעילים פוליטיים

עדי

יש דיון על נושא שזה אם להציב דרישות קונקרטיות או להציב דרישות כוללות. כבר ניהלנו על זה כמה דיונים אבל סבבה לנהל את הדיון הזה <משהו>

נדב

אתמקד במאבק לאן, המאבק החל לדעוך לפני המצב הבטחוני אבל הוא משפיע, אין פריבילגיה לא להתייחס לזה, להגיד לא-פוליטי כשכל מי שמתנגד אומר שאנחנו מנותקים לא-מפגינים כשיש פיגוע, פוליטיקאים שוכחים להגיד שמי שנפגע גם נפגע מהמדיניות ביום-יום, וזה מראה שהפוליטיקאים מנותקים. איך להמשיך במאבק – סטודנטים לבד לא יוכלו לעשות, צריך להרחיב לקהלים עם אינטרס משותף, גם ועדי עובדים, חיפה כימיקלים שעזרנו להביא לת"א, עו"סים, אם מדברים על אשקלון ויש נציגי ועדים שיכולים להצטרף, יש עליהם לחץ לא להצטרף, בסופו של דבר זה חשוב. אנחנו במאהלים, טייקונים בוילות לא מפסידים שקל, הם צריכים להרגיש על בשרם, זה הדרך המצוינת להרחיב את המאבק. אין לנו פריבילגיה, זה יהיה חולשה של המאבק להגיד טוב בשם הבטחון נקפל את הדגלים כי עכשיו צריך להיות מאוחדים סביב השלטון. אם לא סומכים על השלטון שפוגע בנו, אי אפשר לומר שבבטחון יהיה בסדר, התשובה הכי טובה למצב הבטחוני זה להמשיך במאבק

גיא

ב' זה אוהל נכון זה סמל, אבל חודש וחצי במאבק הזה בהפגנות, ומה השגנו, איזה תוצאות, מה באמת, יש לנו רשימה של דרישות שרוצים לשנות ולעשות בעם, צריך להגיע עם הרשימה לחברי הכנסת לממשלה ולדרוש שינוי בפועל, אם תח"צ ללכת לאגד ולדרוש <מפרט> ולתרגם למעשים, לא רק הפגנות וסיסמאות ולא רק להרים שלטים, אלא גם השגים בפועל, חוץ מזה שהקמנו מאהל זה רק סמל, צריך מעשים בפועל

נסים

איך עתיד המאבק מתחבר לחוסן חברתי לאומי, לבעית הנציג, ולשאלה שחבר'ה מאשקלון אמרו שאי אפשר להוציא אנשים לרחובות. 300 אלף ברחובות לא מספיק, צריך מיליון. הטרור והבטחון יוצר רפיון, כמות האנשים פה לא כמו בתחילת המאבק, חודש וחצי אין תוצאות אין השגים ולא מבין למה יש רפיון. אם תחילת הלימודים והחבר'ה פה סטודנטים, אפשר לקחת כפקטור להפוך את המאבק לחזק. אם הסטודנטים לא ישכרו דירה אלא יקימו אוהלים וילמדו, זה יראה תודעה חזקה למאבק. אם לא, נבין באיזה מצב התודעה נמצאת אצלם. למה צריך חוסן חברתי? כדי שיחזק חוסן לאומי. אם לא יהיה לנו חוסן לאומי לא נצליח להתמודד עם חוסן לאומי. קודם כל לנצח במאבק ואם יהיה טרור נתמודד עם זה

יעל

כדאי לעשות דברים יותר אקטיביסטים. מבינה את השחיקה של המאהל וצריך לחשוב על אלטרנטיבה אחרת מה לעשות מפה, לא להזניח לגמרי. מה שראיתי בימים האחרונים אחרי שהזהירו מפיגוע יום אחרי זה לא הגיעו הרבה אנשים. צריך לחשוב איך להלהיב אנשים <לעשות> אותם אקטיביסטים, אני הרבה שנים ולא הרגשתי שאחריי אנשים עושים דברים, ורק עכשיו הרגשתי את זה. <משהו> אוהלים ... אריאל הורביץ תשע וחצי בגן העיר, תבואו

שחף מאשקלון

נקודה שלא יודע מה ההתייחסות בירושלים. מישהו כתב עם טוש הנוער זה הם ומחר זה אנחנו. לקראת ספטמבר צריך לחשוב איך מביאים את המחאה לתוך בתי הספר, להביא נערים שיהיו חלק מאיתנו, מחר הם מתגייסים ובאותה בעיה שלנו והם הכח של המחאה, מהכשרה מקצועית ותנועות נוער ויום לימודים ארוך, יש הרבה לדבר על חינוך, ספצ' נקודתית איך להביא בספטמבר – חודש בלי חגים – למנף את הנוער, פעולה מאורגנת, בתי ספר, מועצות תלמידים ותנועות הנוער

הערה יוני

יש הפגנת נוער ביום ראשון ככל הנראה

תגובת אלמונית

תנופה חזקה למאבק, סטודנטים לא יחזרו ללימודים אלא יצטרפו למאבק

תגובת אלמוני

למשהו לפני שחף, נשמע קצת כאילו לא השגנו שום דבר. חושב שזה שמאות אלפי אנשים בארץ יצאו לרחוב אחרי שנים – 30 שנה שלא הייתה התארגנות אזרחית בכזה קנה מידה זה אדיר – מתוך זה צריך לחשוב איך ממנפים <חסר פירוט> מתוך מקום אופטימי של מה מצליחים לעשות

עדי

לגבי התייחסויות של המשך כינוסים, אם בסגנון המליאה, אמרתי אתמול – לטובת מי שלא היה – אוספים בצוות מליאה רעיונות, מי שיש לו מוזמן לבוא אליי. בהקשר של מה ששחף אמר, עובדת על איזשהו רעיון שקשור לזה. מי שרוצה יכול גם. רוצה לסגור את המליאה, תודה למי שבא, יש סרט קפיטליזם סיפור אהבה של מייקל מור מקרינים אותו עכשיו, כולם מוזמנים. מחר המליאה תהיה אחרי דיון, נחבר את זה לדיון הרווחה, פאנל מליאה שכזה, משמונה וחצי כולם מוזמנים