המונח "כלכלה פוליטית" מתאר את ההבנה שה"כלכלה" וה"פוליטיקה" אינם מנותקים, אלא שני הבטים של אותה תופעה חברתית.

[עריכה] היסטוריה

החלוץ הרישמי של הכלכלה הפוליטית הוא אדם סמית', עם פרסום ספרו "עושר האומות" ב-1776. אחריו דוויד ריקרדו, ובעקבותיו קרל מרקס. ב-1890, הכלכלן מרשל סימן את סופה של הכלכלה הפוליטית, ואת תחילת העידן ה"נאו-קלאסי", שנמשך עד היום, כאשר בין מאפיניו העיקריים - ההפרדה בין כלכלה לפוליטיקה.

[עריכה] ראו גם

• ניצן וביכלר
• כלכלה דמוקרטית