יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים
מתוך שקוף באוהל
אמירה זו החלה כסיסמא בהפגנות "הצדק החברתי" עוד מה-2011. אך היא זכתה לתנופה משמעותית במחאה נגד מבצע "צוק איתן" ביולי 2014.
אך עלתה ההצעה, שסיסמה זו תהווה בסיס הגדרה לתפיסה אידאולוגית של סיום הסכסוך, שתחדש את הטקסטים השחוקים של ה"שמאל".
גישה זו, תבצע את האחנה בקרב הציבור, בין אלו שמבינים שאין יותר טעם לדבוק באיבה עם תושבי עזה והפלסטינים בכלל, לבין אזרחים ישראלים אשר לא מסוגלים להשתחרר מאותם רגשות.
אבחנה זו תחול גם על הפלסטינים, כך שגם הם יבחינו בין תומכי הנורמליזציה למתנגדים הכפייתיים.
חלוקה זו תאפשר איחוד של תומכי הנורמליזציה משני צידי המתרס האתני והלאומי, ותייצר "מחנה סוף האיבה", שיהיו לו קווים ברורים יותר מ"מחנה השלום" העייף והחבוט.
מיפוי הטענות העיקריות:
- התנגדות לנורמליזציה על רקע דתי/גזעני - "כתוב בתורה/קוראן"...
- "אין דבר כזה פלסטינים"
- טיעון ה"הם שונאים ורוצים להשמיד אותנו"
- טיעון ה"הם התחילו"
