חומצה פלואורוסיליצית
דף זה מהווה חלק מפרוייקט ההפלרה
תוכן עניינים |
אינדקס טיעונים
חיבור בין המידע הגולמי לבין השאלות והטיעונים בפולמוס ההפלרה - שאלות הכרוכות בחומצה הפלואורוסיליצית:
- איזה חומר משמש להפלרה בישראל?
- האם זה חומר טהור? האם יש בו מזהמים, רעלים, מתכות כבדות, ארסן?
- מהו הריכוז שלהם במים?
- האם זו פסולת תעשייתית, תוצר לוואי של תעשייה (פוספטים) או שהחומר מיוצר במיוחד עבור טיפול בשיניים? איך אותם מזהמים הגיעו לשם?
- זו לא בעיה להכניס חומצה למים?
- האם החומר הזה מעכל את הצנרת?
- האם הוא עומד בתקן (כלשהו)?
- האם לפני הדילול במי-השתייה, הוא מוגדר כרעל מסוכן?
- מה קורה לחומצה במים? האם היא מתפרקת לחומרים שאינם רעילים?
- מה ההבדל בין החומצה הטהורה לבין התמיסה שנוצרה מסינון גזי הפליטה של עיבוד הפוספטים?
- איך נוצרת החומצה הפלואורוסיליצית?
- האם כאשר מדללים את החומצה במים, ריכוז המזהמים האחרים הוא בטווח המותר והבטוח?
כימיה
בשמה המלא - חומצה הקסה-פלואורוסיליצית. זו אחת משלושת התרכובות המשמשות להפלרת מי-השתייה. תרכובת זו הנה תוצר לוואי של תהליך הפקת דשנים ממחצבי הפוספטים, והיא משמשת להפלרה עקב מחירה הנמוך, לעומת החלופות. חומצה זו מתקבלת ע"י סינון גזי הפליטה (scrubbing) הנוצרים מתהליך עיבוד הפוספטים.
המולקולה של חומצה זו מורכבת מ-2 אטומים של מימן, 1 של צורן (סיליקון), ו-6 של פלואור, להלן הנוסחה: H2SiF6.
התמיסה שמתקבלת מתהליך ה-scrubbing מכילה גם את החומרים הנוספים שהיו במחצב הפוספט, שעשויים לכלול מתכות כבדות, ארסן וחומרים רדיואקטיביים.
אנליזה לדוגמה מובאת במסמך הבדיקה של חברת "כיל דשנים".
הבעייתיות שבשימוש בחומצה הפלואורוסיליצית בהפלרה
מובאה מתוך מאמר של ההידרולוג והפעיל הסביבתי שמעון צוק:
החומצה המשמשת להפלרת מי-השתייה היא חומצה קורוזיבית מאוד, ובשל כך היא משמשת לצריבת מעגלים אלקטרוניים בתעשיית האלקטרוניקה, לצריבת מתכות, פחים, זכוכית וקרמיקה במפעלים שונים. את יתרת החומצה שלא ניתן לשווק מחויב המפעל (על-ידי המשרד להגנת הסביבה) לפנות לאתר לסילוק פסולת רעילה ברמת חובב, כחומר מסוכן לכל דבר.
חומצה זו, אשר נועדה, כאמור, לשימוש בתעשיות האלקטרוניקה, המתכת והזכוכית, איננה עוברת תהליכי ניקוי וטיהור הנהוגים בדרך כלל בתחום חומרי גלם בתעשיית המזון וודאי שאינה מיוצרת בתהליכי ייצור סטריליים הנהוגים בתעשיית תוספי המזון והתרופות. מאחר שסלע הפוספט הטבעי מכיל מלבד פלואור וסיליקון גם יסודות כימיים רעילים ומסרטנים אחרים וחומרים רדיואקטיביים, ומאחר שהחומצה איננה עוברת תהליכי טיהור, חלק מחומרים אלו מתווספים לחומצה כמזהמים שהינם חומרים רעילים ומסרטנים: ארסן, (As), סטרונטיום (Sr), כרום (Cr), בריום (Ba), בורון (B), אלומיניום (Al) , עופרת (Pb), טיטניום (Ti), וניקל (Ni) . חומרים כימיים אלו מוחדרים למי-השתייה בריכוזים קטנים יחד עם הפלואור ובפוגעים באיכות המים והסביבה.
הבעיה עם התקן
מתוך [ מסד הנתונים של אהוד לשם
10. שימוש בפסולת ממפעלי דשנים [8] בתור חומר גלם
תמיסת הפלואור המוחדרת למי השתייה במדינת ישראל, אינה חומר כימי נקי, חומצה פלואורוסליצית המוספת למי השתייה בישראל היא בעצם הפסולת הכימית של מפעלי דשנים ופוספאטים. חומצה זו מכילה שאריות של כימיקלים ומתכות כבדות שחלקם מסוכנים לאדם ואסורים לשימוש. פסולות רעילות אלו נחשבות עפ"י חוק כחומרים מסוכנים (חומ"ס) ואמורות עפ"י חוקי הטיפול בחומ"ס להיות מטופלות ומנוטרלות ומושמדות, באתר הפסולת הרעילה ברמת חובב.
בחודש ספטמבר 2009, כאשר הופסקה אספקת בחומצה הפלואורוסליצית, ממפעל דשנים אמורה חומצה זו להיות מטופלת באתר רמת חובב.
11. ה"תקן הישראלי" אינו מתייחס לזיהומים הקיימים בחומר המשמש בפועל להפלרה רקע: התקן האירופאי נוסח עבור חומר גלם אחר שכנראה אינו מכיל מזהמים שונים כמו הפסולת ממפעלי הדשנים, המשמשת בישראל להפלרה ולכן אין בתקן האירופאי (שהועתק לתקן ישראלי) דרישה לבדוק נוכחות ורמות זיהום של עוד עשרות כימיקלים מסוכנים אשר אינם נמצאים בחומר הגלם (ולכן לא ציינו בתקן) אך נמצאים בחומר הגלם הישראלי. מכוון שאינם מופיעים בתקן - לא בודקים אם המזהמים הללו קיימים בחומצה הפלואורוסליצית. זה לא אומר שהיא "נקייה" אלא ש"אם לא מחפשים אז לא מוצאים….."
11.1 בשנת 2003, יצר מכון התקנים תו תקן ישראלי (5438, חלק 4), שקובע את הרכב תמיסת חומצה פלואורוסיליצית (חומצה הקסא-פלואורוסיליצית), ככימיקל לטיפול במים המיועדים לשתייה. התקן זהה לחלוטין לתקן האירופאי August 2001 : EN 12175.
11. 2 חשוב לציין כי התקן האירופאי אינו מתייחס לחומצה פלואורוסליצית הנוצרת כפסולת בתהליכי ייצור של דשנים כימיים אלא לפלואור אחר.
11.3 התקן הישראלי נקבע בלי התייעצות עם ועדת מומחים ממקצועות הרפואה, כימאים, טוקסיקולוגים, מומחים של איכות הסביבה, אנשי בטיחות, עורכי דין, כלכלנים. והפרוטוקולים של קביעת התקן חסויים. מה יש כאן להסתיר?
11.4 קיימת טבלת ערכי מכסימום המותרים לחומרים נוספים שמופיעים בתמיסה "הקסה-פלואורוסליצילית" שבה עוסק התקן המוספת למי השתייה. כל מה שלא מופיע ברשימה אסור שייכלל בתמיסה. הערה שצורפה לטבלה: "שאר הפרמטרים הכימיים השונים שמופיעים בדירקטיבה האירופאית מס' 98/83/EEC אינם רלוונטיים לתמיסת הקסא- פלואורוסיליצית מאחר ואינם אמורים כלל להיות נוכחים בחומר הגלם לייצור התמיסה הנ"ל.
11.5 עמוד 2 בהגדרות בסעיף 4.3 של הדירקטיבה 98/83/EEC: אינן חלות ובמקומם יחול "תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתיה התשל"ד – 1974), על עדכוניהן".
11.6 המפרט הטכני כביכול של ה"אנליזה האופיינית" של מפעל דשנים לגבי החומצה זהה לחלוטין לעמוד 8 בטבלה של התקן הישראלי (5438, חלק 4). תו התקן הוא רק ל- 10 חומרים רעילים היות והוא לקוח מתקן אירופאי, ושם חומר-הגלם לא מכיל חומרים אחרים, לכן אינו נדרש לבדיקה.
11.7 הרכבה הכימי של תמיסת החומצה הפלואורוסיליצית (כפי שמציינת ספקית הפלואור – חברת דשנים), כולל גם רעלים מסוכנים כמו ארסן, קדמיום, כרום, כספית, ניקל, עופרת, אנטימון, סלניום וחומצה הידרופלואורית. האלמנטים הכימיים הללו מוצגים בגלל תו התקן. אך יש מזהמים נוספים שהתקן לא דורש נתונים עליהם ולכן אין מציינים אותם.
12. איך קורה שאף אחד לא בודק את המזהמים המוחדרים למי השתייה יחד עם החומצה הפלואורוסליצית?
לפני התשובה, מספר מושגי יסוד בבדיקות כימיה של מים:
12.1 בדיקת "כימיה מלאה" – נבדקים כ- 90 חומרים כימיים המהווים מזהמים פוטנציאליים. בדיקה לכימיה מלאה נעשית על פי התקנות16 למקור המים. התדירות נמוכה (אחת לשש שנים כאשר האיכות תקינה).
12.2 בדיקת "כימיה מצומצמת" – נערכת מספר פעמים בשנה וכוללת פחמן אורגאני, בליעת קרניים סגוליות, כלוריד וחנקה. ס"ה נבדקים 5 חומרים כימיים
12.3 בדיקות מים במערכת אספקת המים לצרכן –נעשות ברשת המים לאחר השאיבה מהבאר. הבדיקות הנערכות: עכירות, טריהלומתנים (הכוונה למים עיליים – מי כינרת), ברזל, אבץ, עופרת, כרום, פתאלאטים (במערכות פלסטיק בלבד).
12.4 ברשת הובלת המים- נדגמים המים לבדיקות בקטריולוגיות וכן לבדיקת "כימיה מצומצמת", אחת לכמה חודשים. כאמור "רשת המים" לא נדגמת ל"כימיה מלאה".
12.5 התוצאה: הבדיקות שעשויות לגלות זיהומים עקב הליך ההפלרה נערכות בזמן ובמקום שלפני הוספת הפלואור (בתדירות של אחת ל-6 שנים)!. לכן אין שום סיכוי לראות את המזהמים שבפועל מוחדרים למים יום יום שעה שעה.
12.6 גם הרכב החומצה הפלואורוסליצית לא נבדק בפועל: חברת מקורות לא בודקת את הרכב החומצה פלואורוסליצית, בטענה כי לחומצה הפלואורוסליצית יש תו תקן ומקורות "סומכת על היצרן/משווק", אשר מצידו אינו בודק ומציין בדפי הבטיחות רק את מה שנדרש בתקן.
