הפלרה בהולנד

מתוך שקוף באוהל
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אייטם זה מהווה חלק מפרוייקט ההפלרה

מצב ההפלרה באוסטריה:

תוכן עניינים

[עריכה] הודעת המשרד למי-השתייה, מים וחקלאות של אוסטריה

מכתב מאת היועץ המשפטי, 2000:

"מסוף 1960 עד תחילת 1970, מי-השתייה במספר מקומות בהולנד הופלרו על-מנת למנוע עששת. אולם, בפסיקה מה-22 ליוני 1973, בית המשפט העליון קבע שאין בסיס חוקי להפלרה. אחרי פסיקה זו, ניסיון לתיקון לחוק אספקת מים נערך על-מנת להעניק בסיס חוקי להפלרה. במהלך תהליך זה, התבהר שאין מספיק תמיכה מהפרלמנט לתיקון זה, וההצעה נמשכה ובוטלה.
הסיבה העיקרית להתנגדות להפלרת מי השתייה (ועיגונה בחוק) היתה שההפלרה נתפסה כהוספת תרופה למי-השתייה ע"י הממשלה בשם "רווחת החברה". ‏[1]

[עריכה] התחקיר של פרקס

סקר שערך E. J. FARKAS, מאונ' ווטרלו שבטורונטו, קנדה, 1982:

The Ministerie van Volksgezondheid en Milieuhygiebe states [14] that "in the past the Dutch Government has promoted several thorough studies to investigate and evaluate data on the benefits and disadvantages of fluoridation.

These studies, held with the supervision of the National Health Council, led unanimously to the conclusion that adjusted fluoridation of public water supplies prevents to a high degree tooth decay and - with a correct dosage - has no detrimental effect on public health.

Fluoridation of public water supplies, which amounted to about 20% of the drinking water, came to an end by a Royal Decree of 31 August 1976, cancelled another Royal Decree (1960) opening the possibility of fluoridation.

In 1973 the High Court declared in a case in that matter that fluoridation was illegal, i.e. not based on a formal law. In the High Court's opinion, the above mentioned Royal Decree of 1960 was not a sufficient as a basis for such an important measure as fluoridation of public water supplies" [14].

The Government then tried to change the law in order to make fluoridation legally possible. After lenghty formal and informal discussions, "objections remained, and the bill was withdrawn from Parliament in early 1976 when it became evident it would be rejected by the majority".

The major objection in Parliament was "that no alternative provisions for those who objected against fluoridated drinking water were available or acceptable" [14]. ‏[2]

[עריכה] מדינות אחרות

[עריכה] מערב אירופה

אוסטריה, אירלנד, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, לוקסמבורג, נורווגיה, צפון אירלנד, צרפת, ספרד, איטליה, יוון, פורטוגל, שווייץ

[עריכה] צפון אירופה

פינלנד, שבדיה

[עריכה] מזרח אירופה

צ'כיה, רוסיה

[עריכה] הערות שוליים

  1. היועץ המשפטי של משרד המים והחקלאות, 2000
  2. פרקס, 1982
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים