הפלרה באירופה

מתוך שקוף באוהל
גרסה מתאריך 15:21, 15 ביוני 2015 מאת Pollucion (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במדינות אירופה, שיעור ההפלרה נמוך, הן מההיבט של מספר המדינות המפלירות והן מהיבט שיעור האוכלוסיה.


תוכן עניינים

מדינות סקנדינביה

איסלנד

איסלנד לא מפלירה את מי השתייה שלה, ואף מתגאה בטוהר המים שלה [1]

קיימות באיסלנד שתי תשתיות מים - חמים וקרים: הקרים הם מים טהורים, והחמים נושאים עימם חומרים שונים, כולל פלואור ממקור של סלעים וולקניים וחדירת מי-ים בריכוז של 1.2 מג"ל למעיינות החמים.[2]

באיסלנד קיימת מודעות גבוהה לרעילות הפלואור עקב ההתפרצויות הגעשיות אשר מדי כמה שנים מכסות את הקרקע באפר עשיר בפלואור, אשר פוגע בבקר. [3]

דנמרק

"אנו שמחים להודיע לכם שלפי משרד האנרגיה ואיכות הסביבה, פלואורידיםרעילים לא הוספו למי-השתייה הציבוריים. לכן, אף עיר דנית לא הופלרה מעולם". [4]

ב-3 לינואר 1977, הסוכנות הלאומית להגנת הסביבה המליצה לשר לאיכות הסביבה "לא לאשר את הפלרת מי השתייה בדנמרק. ההמלצה של הסוכנות מבוססת בין היתר על העובדה ששאלות רבות לגבי בריאות האדם ואיכות הסביבה לא זכו למענה מספק". בעקבות קבלת המלצה זו, השר לאיכות הסביבה פרסם ב-5 לינואר 1977: "סעיף 48 לחוק אספקת המים לא יכול לשמש כדי לאשר הפלרה של מי-השתיה. מפורטים להלן חלק מהנימוקים להחלטה זו:

  1. יש לשים לב שמפעלים תעשייתיים לא ייצרו מוצרים אשר יושפעו ע"י גידול תכולת הפלואוריד באספקת מי-השתייה.
  2. החלק הארי של הפלואור לא נצרך... אלא מוצא עצמו בתוך הקרקע באמצעות ההשקייה, נחלים, אגמים והים בתור מי-ביוב. הידע אודות הנזקים של שפיכת כמות מוגברת של פלואוריד בתוך מי-הים ומים מתוקים הינו מאוד מצומצם. קיימת אפשרות להצטברות הפלואוריד בשרשרת המזון.
  3. קיים תיעוד רחב לגבי ההיבט של רפואה-מונעת לעששת, אך לא נערכו מחקרים הולמים לגבי השפעות ארוכות הטווח על שאר המערכות האורגניות של האדם.
  4. לא ניתן לפתור את האוכלוסיות הרגישות הבאות מלהיחשף לפלואור במי-השתייה:
    1. אנשים הצורכים כמות גדולה של נוזלים
    2. אנשים הסובלים ממחלות אשר פוגעות בתפקוד הכליה.
    3. אנשים המקבלים טיפול בדיאליזה
    4. תינוקות הניזונים מתחליפי-חלב.

אגודת רופאי-השיניים הדנית מצהירה "האגודה ממליצה על הפלרת מי-השתייה מזה שנים ארוכות. הרשויות דחו גישה זו לאור מספר בעיות לא-פתורות הנוגעות באוכלוסיות רגשיות באוכלוסיה. לכן, רופאי-השיניים הדנים נאלצים לעשות אפליקציה טופיקלית של פלואוריד. זאת, יחד עם שירותי טיפול שיניים לילדים... שיפרו את בריאות השן של הציבור כך שרק אזורים מעטים נהנים מהפלרת מים כיום". [5]

נורבגיה

תצהיר מאת המכון הלאומי לבריאות הציבור:

היה לנו דיון אינטנסיבי בנושא ההפלרה לפני כ-20 שנים, והמסקנה היתה שאין להפליר את מי-השתייה. לאור זאת, זו באחריותו של כל אחד להחליט האם להשתמש בטבליות פלואוריד, משחת שיניים או מי-פה על-מנת למנוע עששת.[6]

פינלנד

תצהיר מאת מנהל חברת המים של הלסינקי:

אנו לא ממליצים על הפלרת מי-השתייה. ישנן דרכים טובות יותר לספק את הפלואור שהשיניים שלנו צריכות. הפלרה מלאכותית של מי-השתייה בוצעה בפינלנד רק ביישוב אחד, בעל אוכלוסיה של כ-80 אלף תושבים (1,6% מהאוכלוסייה). ההפלרה התחילה ב-1959 והסתיימה ב-1992 כתוצאה מההתנגדות של האוכלוסייה המקומית. רוב הסיבות להתנגדות היו על זכות–הפרט לשתות מים ללא תוספי כימיקלים המשמשים כטיפול תרופתי לקבוצות אוכלוסיה. כמו-כן, הועלה המושג של "הזנה בכח".
הפלרת מי-השתייה בפינלנד אינה אסורה, אך אף רשות מקומית לא רצתה לבצע אותה. ספקי מים, באופן טבעי, תמיד התנגדו להוספת תרכובות פלואוריד למים. [7]

שבדיה

הפלרת מי השתייה אינה מותרת בשוודיה בעקבות ביטול בשנת 1971 של חוק הפלרת המים מ-1962.

מאז תחילת שנות ה-80, הדיון אודות ההפלרה בשוודיה קלוש. לא הוצגו ממצאים מדעיים חדשים שעשויים לשנות את מסקנות הוועדה.

כיום, כימיקלים לטיפול במים ושאר ענייני מי-שתייה מפוקחים ע"י חוק מי-השתייה. תרכובות פלואוריד אינן כלולות ברשימת החומרים המותרים לטיפול במי-השתייה. [8]


מערב אירופה

אוסטריה

הודעת משרד הבריאות של אוסטריה: "פלואורידים רעילים מעולם לא הוספו למי-השתייה באוסטריה".[9]


מתוך הסקר של FARKAS:

"משרד הבריאות ואיכות הסביבה מצהיר שאוסטריה אינה מפלירה את מי-השתייה. אספקת הפלואוריד מתבצעת באמצעות טבליות בלבד".[5]


בלגיה

טיפול המים הזה לעולם לא התקיים בבלגיה, וגם לא יתקיים בעתיד (אנו מקווים). הסיבה העיקרית לכך ההיא העמדה המהותית של אגף המים שאין זה מתפקידו לספק טיפול תרופתי לציבור. זו אחריות בלעדית של מערכת הבריאות. [10]


מתוך חוברת מידע לציבור, מאת איגוד ספקיות המים של בלגיה:

מלחי-פלואור מגינים על השיניים שלנו בכך שהם מחזקים את עמידות השן. אך לעודף פלואור יש השפעות מזיקות וגורם למשל לכתמים שחורים על השיניים. במינונים גבוהים מדי, עלולים להתרחש עיוותים של השיניים והשלד. תופעה זו מכונה פלואורוזיס. זהו הצד השני של המטבע.
מוצרים רבים מכילים פלואור: מזונות, משחת השיניים, שטיפות-פה, גומי-לעיסה [בבלגיה נמכרו מסטיקים עם פלואור] ותרופות מסוימות.
לאור זאת, המינון היומי משתנה מאדם לאדם. המינון תלוי במשחת-השיניים, בהרגלי התזונה ונטילת התרופות.
לו היינו מוסיפים על זאת עוד פלואור למי-השתייה, היה נוצר סיכון למינון-יתר, בעיקר מכיוון שכאשר הפלואור מומס במים הוא נספג בגוף ביתר יעילות מאשר במזונות.
למרות שתכולת הפלואור הטבעי מאוד נמוכה בבלגיה, אנו לא מוסיפים עוד ממנו למים. ספקי-המים לא מתיימרים לספק את ציבור הצרכנים נגד רצונו, אלא מוסיפים רק מה שהכרחי כדי לייצר מים ראויים לשתיה איכותיים." [11]


גרמניה

באופן כללי, הפלרת מי-השתייה בגרמניה אסורה. החוק הגרמני מאפשר פטורים לפי הגשת בקשה. הנימוק של משרד הבריאות נגד אישור גורף להפלרת מי-השתייה היא הבעייתיות שבמתן טיפול תרופתי בכפייה והבעיה עם מי-ביוב, שתכולת הפלואוריד שבהם עלולה לחזור אל מי השתייה. [12]

קיים חוק פדרלי מ-1974 תומך בהפלרה אך מספק חריגות באמצעות משא-ומתן עם המחוזות. עקב כשלון המשא ומתן, שר הנוער, המשפחה והבריאות ביקש מרשות הבריאות הפדרלית להתערב. הרשות הגיע למסקנה שהדיונים בנושא היו מורכבים, ולא ניתן היה להגיע למסקנה חד-משמעית. בין הנימוקים שהרשות מצאה נגד ההפלרה:

  1. מים הם מצרך חיוני שאין לו תחליף. משמע, שבאזורים מופלרים, כל התושבים צורכים פלואוריד, בין אם הם רוצים בכך או לא.
  2. עקב אופי מערכת חלוקת המים, כמות הפלוריד ביוצאת בברז הצרכן עשויה להשתנות. בעיה זו מוחרפת ע"י הרגלי שתייה שונים בין האנשים. [5]


הולנד

מסוף 1960 עד תחילת 1970, מי-השתייה במספר מקומות בהולנד הופלרו על-מנת למנוע עששת. אולם, בפסיקה מה-22 ליוני 1973, בית המשפט העליון קבע שאין בסיס חוקי להפלרה. אחרי פסיקה זו, ניסיון לתיקון לחוק אספקת מים נערך על-מנת להעניק בסיס חוקי להפלרה. במהלך תהליך זה, התבהר שאין מספיק תמיכה מהפרלמנט לתיקון זה, וההצעה נמשכה ובוטלה.

הסיבה העיקרית להתנגדות להפלרת מי השתייה (ועיגונה בחוק) היתה שההפלרה נתפסה כהוספת תרופה למי-השתייה ע"י הממשלה בשם "רווחת החברה".[13]


צרפת

צרפת דחתה את אופציית ההפלרה בשנות ה-80, משלושה טעמים:

  1. ביצוע: המספר הגבוה של מקורות מים (כ-20 אלף) אשר מזינים את רשת אספקת המים תצטרך את אותוה הכמות של מתקני הפלרה, מה שמעלה את מורכבות הביצוע ואת העלות לרמה לא ריאלית.
  2. איכות סביבה: רק כ-1% מהמים אשר הסופקים ע"י הרשת משמשים למזון, לכן, הפצה של תרכובות פלואור בטבע באמצעות שאר 99% מהמים אינה רציונאלית ועלולה לגרום להשלכות, לא מוערכות, על הסביבה.
  3. הבדלי מינון: צריכת מי-הברז בקרב האוכלוסייה אינה שווה, כך שאחדים לא יקבלו בכלל פלואור כאשר אחרים עלולים לקבל מינון-יתר.

כחלופה, לאחר 15 שנות מחלוקת, התקבלה ההחלטה להשתמש במלח-שולחן בתור אמצעי לאספקת פלואור במטרה למנוע עששת בקרב האוכלוסיה, על-סמך המלצה של המועצה העליונה לבריאות הציבור והאקדמיה הלאומית לרפואה, ומומשה בצו מה-31 לאוקטובר 1985 המתיר את הפלרת מלח-השולחן.

החלטה זו הוגבלה באמצעות הסתייגויות רבות, הנובעות מגישה יותר "טוקסיקולוגית" מאשר של בריאות הציבור (סכנות הפלואור, המוגדר כרעיל, הודגשו בכוח רב, בלי לקחת בחשבון את היתרונות הבריאותיים). כך, השימוש במלח מופלר אינו מותר בתעשיית המזון או בענף המסעדנות. [14]


עמדת המשרד להגנת הסביבה
תרכובות פלואוריד לא כלולות ברשימת הכימיקלים לטיפול במים. זה נובע משיקולים אתיים כמו משיקולים רפואיים.[15]


שווייץ

תורגם מוויקיפדיה אנגלית:

מאז 1962, שתי תכניות הפלרה הופעלו יחדיו: הפלרת מי-השתייה של העיר באזל, והפלרת מלח-השולחן בשאר שווייץ - כ-83% מהמלח לשימוש ביתי הוסף פלואור.

אך היה יותר ויותר קשה להפריד בין שתי התכניות הללו. כתוצאה מכך, היתה הערכה שחלק מתושבי באזל צורכים פלואור דרך מי השתייה ובאמצעות מלח השולחן. במטרה לתקן את המצב, באפריל 2003, הפרלמנט הפדרלי הסכים להפסיק את הפלרת מי השתייה ולהרחיב באופן רשמי את השימוש במלח המופלר גם לבאזל.

מזרח אירופה

דרום אירופה

ספרד

כ-4.45 מיליון תושבים מקבלים מים מופלרים, מתוכם 4.25 מיליון מקבלים מים שהופלרו באופן מלאכותי ו-200 אלף המקבלים מים המכילים פלואור באופן טבעי, שמהווים בסך הכל כ-11% מהאוכלוסיה.[16]


הפלרת מי-השתייה בספרד החלה בשנות ה-80 באנדלוסיה, the Pedroso ו-Benalmadena, אבל התהליך סבל משיבושים שונים וננטש תוך זמן קצר יחסית. ב-14.12.1990, הממשלה אישרה תקציב של 303,800,000 פזטות למטרת "תוכניות משותפות לחינוך לבריאות ומניעה של בריאות פה." מתוך תקציב זה, 67% היו מכוונים להקמת מפעלי ההפלרה ומחקרים של ההיבטים טכניים של הפלרת תשתית אספקת מים הציבורית.

עם זאת, כמו ברוב מדינות אירופה, החדירה של הפלרת מים בספרד הייתה מוגבלת מאוד, פרט לחבל הבסקים.[17]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ Water in Iceland as Pure as It Comes, Minnesota Department of Health, Water Supply Around the World, 1993-94
  2. ↑ Balneological prospects in Iceland using geothermal resources, International Geothermal Conference, Reykjavík, Sept. 2003
  3. ↑ Toxic ash threatens Iceland animals, BBC, 19.04.2010
  4. ↑ מכתב משגריר דנמרק בוושינגטון, 1999
  5. ↑ 5.0 5.1 5.2 Water fluoridation in eleven countries, Farkas, 1982
  6. ↑ Fluoridation of drinking water, המכון הלאומי לבריאות הציבור, נורבגיה, 2000
  7. ↑ תצהיר מאת מנהל חברת המים של הלסינקי, 2000
  8. ↑ Drinking Water Fluoridation in Sweden, גונאר גוזיקובסקי, מפקח ראשי, הרשות הלאומית למזון, 2000
  9. ↑ הודעת משרד הבריאות של אוסטריה, 2000
  10. ↑ מכתב מאת מנהל איגוד ספקיות המים, 2000
  11. ↑ הספר הכחול, עלון לצרכן מאת איגוד ספקיות המים של בלגיה, 2008
  12. ↑ הצהרת שגרירות גרמניה בשם משרד הבריאות הגרמני, 1999
  13. ↑ הודעת המשרד למי-השתייה, מים וחקלאות של הולנד, מאת היועץ המשפטי של משרד המים והחקלאות, 2000
  14. ↑ Fluor et santé bucco-dentaire, situation en France.pdf, אתר משרד הבריאות של צרפת
  15. ↑ מכתב מאת המשרד להגנת הסביבה, לואי סנצ'ז, מנהל המשרד להגנת הסביבה, 2000
  16. ↑ One In Million, 2012
  17. ↑ הצדקת הפלרת המים בספרד, אונ' ברצלונה

מקור: http://www.shakufbaohel.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים