הערות מהסמינר הארצי ה-3 של האסיפה הארצית 16-17.12.2011

הסמינר ה-3 של האסיפה הארצית 16-17.12.

נכחו בסה"כ בערך 50-60 איש מקרית שמונה, נהריה, חיפה, כרכור, ת"א ואיזור המרכז, אשדוד, ב"ש ועוד.

יום שישי 16.12

13:45-15:30 הרצאה פרונטלית – אהרון

מתכוון להעביר הסתכלות משלימה לשורש המשבר, והצעת פתרונות משלימה.

תנועת המחאה הגלובלית – התופעה הרווחת הייתה חיפוש אשמים. אין באמת אנשים, ולמרות שיש גורמים שהיו זרזים, המערכת היא הגורם.

תיאוריה מרקסיסטית – הבסיס ומבנה העל. בכל תרבות בסיס מטריאלי (כמו אמצעי ייצור), מבנה על הוא הביטוי האנושי והמערכות של אותה תרבות. שני הבסיסים משפיעים אחד על זולתו.

נקודות משמעותיות שהביעו אותנו למצב בו אנו נמצאים:

1. המצאת מנוע קיטור ופיתוחו למנוע בעירה פנימה

2. גילוי מצבורי הנפח בפלורידה

יצר קפיצה גדולה בעקבות אותם גילויים והמצאות. המערכת הכלכלית עד אז הייתה מיועדת, באופן לא מוצהר, לספק שפע לבני האדם. בנקודה מסויימת יצאנו בעולם המערבי מתוך המציאות של מחסור. יצירת מערכת יעילה שיוצר שפע ליותר אנשים אך גם משתפת פחות אנשים בתהליך הייצור.

ב-1929 תחילת השבר בין הבסיס המטריאלי למבנה העל, בתהליך שנמשך עד סוף מלחמת העולם ה-II.

המערכת נבנתה מחדש כמכוונת ליצירת עבודות במקום מכוונת ליצירת שפע.

נקודת שיא האושר של האמריקאים הייתה בשנות ה-50-60. פותחה השיטה הירוקה המפאשרת גידול מסיבי יותר בחקלאות (בלי שום קשר להגדרה בת ימינו של "ירוקה" כסביבתית).

דור הבייבי-בום התבגר ומחפש עבודה, אך בשנות ה-70 הדרישה למקומות עבודה עולה על הצורך בעבודה, חוץ מזה ארה"ב מגיע לשיא תפוקת הנפט.

1971 ניקסון מודיע על נטישת הסכמי ברטון-וודס ומנתק בין קביעת ערך הדולר לזהב.

מספר שנים מאוחר יותר מדינות אופ"ק (של הנפט) מחליטות שכל הסחר בנפט יהיה בדולרים. מאז נתלה הכסף בכמות האנרגיה.

כלכלה שמטרתה לספק עבודה אינה יעילה. כלכלה יעילה מבזבזת פחות ויוצרת פחות מקומות עבודה.

צמיחה ע"י הדפסה של כסף, עד אסון התאומים. אז המדיניות הכלכלית עודדה אנשים לקחת משכנתאות ולמכור בתים לבנקים, כדי שיוכלו להמשיך לצרוך, כך מפתחים את תרבות הצריכה מצד אחד וייצור פסולת המוני מצד שני. כך נוצרה בועת הנדל"ן ("משבר הסאב-פריים"), שממנה מנסות ארה"ב ומדינות אירופה לצאת ע"י הדפסת כסף המונית.

כעת אנו במצב של מערכת מאוד לא יציבה, ומחליטה להחזיר את החוב לאזרחים.

ביבי עשה מהלך מבריק – אט אט ובעקביות יותר ויותר כח עבר לגוף ששולט בכסף, למשרד האוצר. המדיניות שהם הנהיגו לא עניינה את האזרחים כי הייתה בעמודים הפנימיים של החדשות. כך מדינת ישראל נמנעה ממשבר חוב, והתחילו לחנוק אותנו.

מאגרי האנרגיה מתדלדלים. המדינות ממשיכות להדפיס כסף, אך הוא מאבד את הערך שלו.

במבט על רואים כי המערכת על סף קריסה. הפתרון האולטימטיבי עד כה היה המלחמות.

מבנה העל של התרבות הייתה בצורת פירמידה, היררכיה מסודרת. לפני 20-30 שנה, שת"פ של כמה מוסדות מחקר אמריקאים יצר חיבור של משהו שהוביל ליצירת האינטרנט.

המערכת אמנם אינה מתפקדת, אך מתחילה להיווצר תשתית למערכת חלופית. המאבק מול המערכת הנוכחית הוא כיבוי שריפות שלעיתים הכרחי. אולם יכול להיות ששווה להשקיע יותר בבניית המערכת החלופית.

דוגמה למערכת החלופית היא ויקיפדיה שבנויה כפירמידה הפוכה. כבר לא צריך את המערכת המורכבת של הוצאה לאור למשל כי כל אחד יכול לפרסם כיום בקלות דרך האינטרנט. יש לזה פוטנציאל ליצור מודל שהוא שימושי למציאת פתרונות. דרכים חלופיות לתהליך קבלת ההחלטות.

ייתכן שהפתרון בעתיד הוא ליצור חברה בלי כסף.

זה הזמן לעבור משלב הזעם להפניית האנרגיה לשינוי עמוק יותר, ולהתאים את התודעה שלנו ליכולות הטכנולוגיות הקיימות.

שאלות: מה התחזית הפסימית. איך התחזקות הדת נכנסת בתמונה. השילוב של נתינת מכה למשטר, בלי להיות מוכן לקחת בו חלק, משאירה ואקום אליו נכנסים מי שמוכנים להישאר עם המערכת הישנה.

16:00-17:00 לין חלוזין – פוליטיקה שטוחה

מה הרגשנו כה מיוחד – נוצרה הזדמנות ליצור חברה חדשה. לשים בצד את ההבדלים של דת, מין, מעמדות.

מה הוציא אותנו לרחוב? יוקר המחייה, הפרטה, בעיית הדיור.

אבל אולי זו השאלה מה בינינו לבין קבלת ההחלטות "שם" בכנסת. האם זו דמוקרטיה? הרי לא יצאנו באופן מוצהר למות למען דמוקרטיה.

במהפכת הסטודנטים בצרפת (1968) שהחלה בשביתת נהגי משאיות הייתה קריאה כי המערכת נכשלה, ורוצים להחליף אותה במשהו אחר

בתקופת ההיפים של שנות ה-60 הייתה קריאת תיגר על המערכות הקיימות, על ערכי האהבה, המין ובעיקר המשפחה ההטרוסקסואלית. יחד איתה ההתנגדות למלחמה בוייטנם.

אנרכיזם – אין חלוקה בין מי שמחליט ומי שמבצע. היררכיה – יש חלוקת עבודה בין מי שמחליט למי שמבצע.

גנדי אמר "היה השינוי שאתה רוצה להיות בעולם!", חלק ממחשבה אקסיזטנציאליסטית.

מאמר שנכתב בתקופתו ע"י ג'ו פרימן, לפיו בכל חברה מתגבש מבנה, בין אם באופן לא פורמלי, ובין אם באופן פורמלי. עד היום נשארנו עם הקביעה הזו.

לא מעוניינים בפירמידה האופיינית לצבא ולמדינה, אלא לשבת כולם ביחד. אבל נוצרים קשרים אנושיים שיוצרים דברים ונוצר מבנה, ומישהו חדש מגיע ולא מבין איך המבנה עובד.

בשנות ה-80 מרגרט תאצ'ר אחראית במידה רבה לתהליך הניאו-ליברליזם, ואולי הדבר החשוב ביותר היה שבירת ארגוני העובדים.

האמהות בארגנטינה. סטטוס האמהות גם מגן עליהם, גורם להזדהות רבה, וגם יוצר סוג התארגנות מסויים.

במזרח אפריקה (אמצע שנות ה-80) אתיופיה וממשלות נוספות באיזור מכריזות על משבר קשה ביותר, בעקבות הבצורת, ומעבירים אזרחים מאיזור אחד של המדינה לשני. לממשל הייתה מטרה פוליטית לפינוי השטח, והיא השתמשה במחנות של הארגונים ההומניטריים כדי לפנות לשם את האנשים. אז עלתה השאלה של הארגונים ההומניטריים האם הם נאלצים לקחת צד מבחינה פוליטית.

בעצם מדברים על דרכי התארגנות של קבוצות שיש להן משמעות פוליטית.

בשלב מסויים בשנות ה-80 אנו מכירים כי הארגונים הבלתי-ממשלתיים (NGO) הם צורת ההתארגנות העיקרית של תושבים. לאחר שבירת ארגוני העובדים, ושינוי אופיין של המפלגות (שיתואר מיד).

נפילת הגוש הסובייטי (1989) אולי בעקבות הפעילות האזרחית, ולבסוף באופן מסודר ע"י השלטון. נוצר פתאום מצב שמימין ושמאל מאוד מוגדרים לפי קפיטליזם וקומוניזם, המפלגות הופכות לסוג של מרכז כאשר לכולם גישה ניאו-ליברלית.

נוצר האיחוד האירופי בצורה שאנו מכירים יחד עם חופש התנועה בתוך אירופה, הכולל גם מגבלות קשות על היכנסות של מהגרים מבחוץ לתוך אותו "מבצר אירופי". על דלתות המבצר האירופי מתדפקים המוני מהגרים, שאם הם מגיעים בחיים, הם חיים במחנות ולעיתים מקבלים אישור לצאת לעבוד ולחזור למחנות.

קבוצה מכסיקנית בשם "צ'יאפאס", המתנהלת בצורה עממית וללא היררכיות, ויש להם גם צבא. רובם חקלאים, והמוכר ביניהם הוא מרקוס, שידוע בשם "סופ-קומנדנטה". הוא משתמש באינטרנט לגיוס תמיכה בינ"ל לתמיכה במו"מ עם הממשלה. רוב העבודה היא ללא הצבא, ועיקר התביעה שלהם היא להידברות ישירה עם הממשלה. הם

TAC – ארגון הקורא למיסוי גלובלי על ההון וביטול מקלטי ההון. הארגון פועל לפי הצעה של טובין, כלכלן מפורסם וזוכה פרס נובל.

סיאטל 1999, המדינות המתפתחות יצאו פעם ראשונה בצורה מוצהרת נגד המדינות המפותחות, לאחר ה-WTO. אחד הארגונים המשמעותיים שנוצרו הוא ארגון "ויה קמפזינה" הבינ"ל של האיכרים.

מתארגן פורום בינ"ל שהמפגש הראשון שלו נערך בברזיל ונכחו בו 150 אלף איש. בכל זאת "הריחו את הסוף", היה משהו שלא עובד. הפורום היבשתיים (אמריקה, אירופה+מזה"ת) ממשכים להתקיים. מהיכן מגיע המימון לארגונים הללו? מארגוני עובדים ומ-NGO שכספם מגיע מבעלי הון. הפורום לא היה גוף שמקבל החלטות ברמת האקטיביזם וזו לא הייתה מטרתו. במקום כלשהו זה נתקע.

סיסמאות: another world is possible, לחשוב גלובלי – לעשות לוקאלי.

משטר בעל סממנים דמוקרטיים, אך ההרגשה שמי שאמור לייצג אותנו, לא מייצג אותנו.

שאלות שנותרות פתוחות:

צריך לחשוב איך מתארגנים.

האם פוליטיקה שטוחה אומר שאין ארגון? חייב להיות ארגון כלשהו.

מה ההגדרות של משהו היררכי האם תפקיד הוא משהו היררכי?

האם עקרון הייצוג מנוגד לפוליטיקה שטוחה? האם יש דרך לגרום לנציגים שלנו לייצג אותנו? האם צריך לתקן את השיטה או לשנות אותה?

כללי ניהול דיון במעגל:

כלי לניהול שיחה מרובת משתתפים.

כולם שווים ודעתם של כולם נשמעת

מנחה אובייקטיבי שמוודא שלא מתפרצים.

להסביר מראש כללים – יוצר שיתוף.

רצוי שהמנחה ינהל רשימה עם סדר הדוברים, ויסכם את מה שנאמר.

להקפיד על זמן לכל דובר ונושא, לאפשר להימרח אך לא להיתקע.

לדאוג שיש מישהו שרושם פרוטוקול.

לנסח החלטות בצורה ברורה ללא התעקבות על סמנטיקה.

קונצנזיוס צריך להתקבל בעקרונות, לא בניסוח ובמעשי.

שיטת סימני הידיים פותחה ב-1999 בסיאטל. – סימנים:

מסכים, לא מסכים, לא יכול לקחת בזה חלק, רוצה לדבר, רוה להעיר הערה נקודתית, הערה טכנית

לשים מדי פעם לב שכולם בקשב. אם מגיעים למיצוי של השיחה, לא להמשיך לדוש בה. לסכם בסוף כדי שאנשים לא יצאו עם דברים בבטן.

מאמצים עליונים בסוף כל דיון להגיע להחלטה – בנוגע לזה אנחנו לא יודעים כרגע מה הכיוון.

נושאים לדיון במטרה לחלוק ניסיון (כלי עבודה):

הפקת לקחים מפעולות במחאה

גיוס משאבים והמשך גיוס תמיכת הציבור

שיתוף פעולה בין יוזמות

התמודדות עם ייאוש

בנק פעולות

איך מתנהלים עם חוסר הסכמה קיצוני בינינו

גיוס הציבור החלש

זיהוי גופים הקיימים ברמה המקומית