ההיסטוריה של הכלכלה הפוליטית
תוכן עניינים |
מוסד ההון: הסדר החדש
מוסד ההון הופיע בהגות המדעית של העולם המערבי בסוף המאה השמונה-עשרה.
העימות הגורלי בין האדנות והעבדות
ההון היה יצור חדש ומהפכני בטיבו במסכת הליברלית. עד אז, בכל המשטרים המדיניים, או 'התרבויות' כפי שאומרים היום – לא היה מפלט מפני העימות הגורלי בין האדנות והעבדות או בין השליטים והנתינים. המשטרים הללו היו מבוססים על סיסטמה חקלאית בה התקיימו בסבל ובכפיה שני 'גורמי-ייצור' עיקריים: קרקע ועבודה.
בלשון פוליטית היה מדובר בשני מעמדות: אצולה ואיכרות. הראשונים הם בעלי האדמה והתוצרת שלה וכופים את מהותם על האחרונים. מפעם לפעם פרצו מרידות איכרים אולם הן לא הצליחו לשנות את אופי המשטר, אלא לכל היותר לחזק את ידי הדורות הבאים של המורדים [1].
בכל צורות המשטר המדיני בעולם, בין אם היה מדובר באיכרים-עבדים בקיסרויות העתיקות, או באיכרים זעירים, 'עצמאיים' או 'חוכרים' במשטרי החליפויות במזרח-התיכון, או 'צמיתים' במשטרים הנסיכיים באירופה וביפן – לא היה מוצא מהקונפליקט שהיה טבוע בין שני גורמי הייצור, אשר התקיימו במשקים סגורים וקפואים, בעלי פריון נמוך, ללא תודעה של צמיחה כלכלית ותקווה לשינוי עתידי. התודעה של השולטים והנשלטים הייתה סטטית ומעגלית. האפשרות לעושר, לשינוי, הייתה יכולה לבוא מחוץ לבני האדם בלבד – בעזרת נס, מאגיה, או שלוחים שהוטענו בכוח חיצוני.
סדר פוליטי חדש: הסדר של הבעלות הפרטית על ההון
והנה, באירופה של המאה השמונה-עשרה נוצר לראשונה נתיב חדש, מעבר למשטרי העבודה והאדמה: המכונות התעשייתיות, ובעיקר, בעלי-המכונות.
בעלים החדשים – בעלי המכונות התעשייתיות, או הקפיטליסטים – נשאו בחובם סדר פוליטי חדש: הסדר של הבעלות הפרטית על ההון. סדר זה, שהוא תוצר משולב של מה שהפך למהפכה התעשייתית ולמהפכה הצרפתית, הביא עמו שתי הבטחות:
ראשית, המשטר לא נשלט על ידי קבוצה מגובשת כלשהי. כל אחד, כלומר כל אזרח-עיר (בורגני) יכול לבחור ולהיבחר בתחום הציבורי. שנית, לראשונה קיים סיכוי לשבירת הקיפאון הגורלי של הטבע. הסדר המדעי החדש של ההון יביא לצמיחה מתמדת של עושר בלי להיות תלוי בחסד של שליט שמימי או אנושי.
ההון והפיכתו לגורם המרכזי במשטר הפוליטי החדש של עושר האומות הוא ההמצאה החשובה של הבורגנות. אולם כדי להעניק לגיטימציה לסדר החדש היה צריך להפכו לחלק מהמסכת המדעית החדשה. כך נוצרה הכלכלה-הפוליטית – המדע החדש שהצמיח את מדעי-החברה המודרניים.
המדע החדש של ההון: הכלכלה הפוליטית
המדע החדש – הכלכלה-הפוליטית – היה המשך למהפכה המכנית של המאה השבע-עשרה. הוא גם הושפע מההתפתחות המדעית של המאה השמונה-עשרה, וכן מהתפשטות המחשבה המטריאליסטית. אך בעיקר הוא היה השתקפות של הפיסיקה המכנית של ניוטון.
המהפכה המדעית הייתה חלק ממהפכה פוליטית, אשר היום אנו מכנים אותה בשם 'ליברליזם'. גיבוריה של המהפכה היו קפלר, גליליאו, הובס, יום, לוק, לייבניץ והחשוב מכל, ניוטון.
הם שאפו לברוא סדר קוסמולוגי חדש. הם קראו לכך 'חוקי-טבע', אבל אנו יודעים – גם מבלי לשרבט פוסטולטים יומרניים – כי הפיזיקה החדשה אינה אלא פוליטיזציה של היקום החברתי החדש.
הדרך למדע החדש נסללה עוד בימי הפיזיוקרטים הצרפתיים, אולם הוא קיבל את התפנית החשובה שעצבה אותו עד לזמננו, בספרו של אדם סמית, עושר האומות, אשר הופיע בשנת 1776 [2]. אדם סמית היה הראשון שניסה ליצור סדר ליברלי בחוקי הטבע של החברה, בעקבות ניוטון שהחדיר את הסדר הפוליטי שלו לתוך היקום הפיסיקלי.
הכלכלה הגרוויטציונית של ניוטון
את מקום ההיררכיה הקוסמית של 'המשטר הישן' מחליפה הקוסמולוגיה החברתית החדשה של התלות-ההדדית בין גופים שווים, אשר אינם יכולים להשתלט האחד על השני. הדוקטרינה הניוטונית של התלות-ההדדית הדינאמית של חוקי-הטבע צמחה כנגד הדוגמה של ההיררכיה האריסטוטלית, הסטטית, המקודשת על ידי הכנסייה ומשטרי העריצות הנסיכיים של אירופה.
שני הכוחות הנגדיים – המשיכה והדחייה – מופיעים אצל סמית ככוחות הביקוש וההיצע; הגרוויטציה מתגלגלת למחסור השורר ביקום החברתי; הגופים השמימיים הנעים חלקות ללא בלמים בחזון של ניוטון, הם אותם יצורים אנושיים בודדים החיים, לפי סמית, למען אושרם בחברה האזרחית.
במשטר הזה, היחסים המנוכרים בין המסות האנושיות הבודדות נראים אקראיים וארעיים – אולם קיים סדר ושיטה, מין סדר-על השואף ל'שיווי-משקל'. זהו הסדר הספונטני, המכוון על ידי מנגנון 'היד-הנעלמה'.
כדי שהסדר הזה יתאפשר, המציא אדם סמית רעיון פוליטי מהפכני: הפוליטיקה האידיאלית היא למעשה דה-פוליטיזציה של המשק.
המשק ישגשג באמצעות הפעילות הכלכלית של הבודדים בחברה האזרחית – אם, ורק אם, המדינה המלוכנית או הרפובליקנית לא תפעיל בלמים פוליטיים. כך נוצרה ההצדקה להפרדה בין הכלכלה החופשית-הפרטית בשוק, לבין הפוליטיקה הכפייתית-ציבורית במדינה.
ממשל 'מתערב' הוא ממשל שתוקע טריזים בגלגלי השעון המכני. הוא מפחית מהאנרגיה. האלטרנטיבה הפוליטית היא משטר של 'laissez faire'.
כך יצא, שהכוח והכוח-הנגדי של ניוטון הובילו אל הכפירה בקדושת ההיררכיה הכנסייתית והמלוכנית; ואילו הרעיון המהפכני של התלות-ההדדית – גרם בסופו של דבר להתפתחות האידיאל של 'איזונים ובלמים' (checks & balances), אשר הופיעו מאוחר יותר כאידיאל של כוחות-מאזנים (countervailing powers).
האידיאל הזה יובא לארה"ב על ידי בנג'מין פרנקלין ותיירים פוליטיים אמריקניים, שספגו את הלך הרוחות באנגליה ובצרפת של סוף המאה השמונה-עשרה. הם הושפעו מכותבים פוליטיים כמו וולטר ומונטסקייה, אשר נלחמו ב'משטר-הישן' ערב המהפכה הצרפתית, באמצעות הפצת רעיונותיהם של ניוטון, לוק ויום.
מאוחר יותר, במאה התשע-עשרה, ככל שדרך החשיבה הניוטונית תלך ותתפשט, כך תתפתח המוסכמה, שעל פיה כל תופעה ביקום החברתי מבוססת על 'תלות-הדדית' בין שני גופים נעים, אשר ניתן לתארה כ'פונקציה' מתמטית. אז גם תתמסד המחשבה, שמחקר התלות-הדדית בין 'כמות' ובין 'מחיר' הוא המפתח להבנת טבע היחסים בין בני-האדם הרציונאליים.
הכלכלה הכימית של לבואזיה
מהפכה מדעית אחרת שהשפיעה באותה תקופה על הכלכלה-הפוליטית הייתה המהפכה הכימית. אנטואן לבואזיה המציא דרך חדשה לחשוב על סופיות החומר ביקום ('חוק שימור החומר'). האידיאולוגיה הזאת מובילה אל המחשבה המדעית החדשה, לפיה אין נסים בדרך אל העושר ואין שפע שנוצר מאין. חומרים אינם צומחים מעצמם בעזרת אמצעים רוחניים או כנסייתיים, אלא אם התווספו להם חומרים. הכלכלה-הפוליטית היא המדע החדש של הערבוב הנכון של החומרים, אשר יוצרים עושר חדש (או 'צמיחה כלכלית' בימינו) מתוך היש. הדוקטרינה הפרוטסטנטית-האמריקנית של “no free lunch” מתחילה כאן.
לבואזיה היה משרתו של המלך מהשושלת הבורבונית. הוא הועסק בפנקסנות של גביית המסים המלכותית ('חשב' בימינו) ושקד על אטימת הפרצות בחומות המכס של פריז, כדי להגדיל את הכנסות אוצר המלך. משם נבעו רעיונותיו על 'הערך המוסף' של החמצן שמתחבר לברזל ומסתכם במשקל גדול יותר של התרכובת בתוך מיכל סגור בלי שהמשקל הכללי של המיכל ישתנה. השפעת המהפכה הכימית שהוא יצר ערב המהפכה הצרפתית, הייתה חזקה על הכלכלה-הפוליטית, בעיקר על הכלכלה-הפוליטית הרדיקלית של המאה התשע-עשרה, ולמעשה עד ימינו.
