אקטיביזם
מונח שנוי במחלוקת הזקוק להגדרה מחודשת ורעננה.
עיקר המחלוקת היא סביב היקף ואופי הפעילות - האם פעולה ישירה או מעורבות פוליטית שמממשת דמוקרטיה ישירה? האם יצירת הקטגוריה "אקטיביזם" נועדה בעצם לבצע דה-פוליטיזציה למחאה למעורבות הציבורית ב"ענייני השלטון" - Affaires d'etat"?
תוכן עניינים |
על המתודה של האקטיביזם
אני מתייחס ל"אקטיביזם" במובנים של "מחאה" ו"מאבק ציבורי". מאבק ציבורי מטרתו להשפיע על מקבלי ההחלטות, הן בשלטון והן במגזר העסקי. כאשר חלק מהציבור מרגיש שצעד מסויים של השלטון או של חברה עיסקית פוגע בו או בסביבתו אז מתעורר בקרב הציבור הצורך להשפיע על מהלכי השלטון. מהו ההיגיון העומד מאחורי המהלך האקטיביסטי?
- בשלב ראשון, אנשים מתוך הציבור חווים התנהלות מסויימת מצד הרשויות - כפוגענית
- בשלב השני הם פונים אל אותן רשויות או גופים פוגעניים ב"צינורות המקובלים", כגון: פניה למוקד שירות לקוחות, או הגשת מכתב תלונה לנציב תלונות הציבור, הגשת התנגדות לוודעה (במקרה של תוכניות בנייה).
- במידה ואותו גוף לא הגיב או לא נתן פיתרון הולם למצוקת האזרחים, אז הם פונים לעזרת רשויות גבוהות יותר, כגון: הגשת עתירה לבית-משפט, פניה לעזרת העיתונות ופרסום והפצה אודות הגוף הפוגע - באינטרנט וברשתות חברתיות, פניה לעיתונות, דוכני-רחוב, משמרות-מחאה, הפגנות והחתמת עצומות.
פעולות אלו יכולות להתבצע ע"י אנשים פרטיים, התארגנויות לצורך העניין (אד-הוק) או עמותות וארגונים קהילתיים.
אקטיביזם ביחס להתנהלות הפורמלית של המוסדות
חשוב להבין שזו הדרך בה החברה עובדת, ולא רק במקרה של "מחאה". כך מתממשות יוזמות, וכך עסקים מקדמים את ענינינם. מה שמעלה בסימן שאלה את הדרך בה החברה האנושית, בעיקר בחברה המערבית, באמת עובדת:
הדימוי המקובל הוא של מבנה הייררכי - פירמידה - אשר בראשה השלטון, ובבסיס, הציבור. החלטות והוראות נובעות מהפסגה ויורדות כל הדרך עד לביצוע למטה. לזה, נכניס את סוגיית המשוב:
האם קיים זרם נגדי, מלמטה למעלה? כלומר, שעל בסיס שוטף, ללא שום קשר ל"מחאה", זרימת המידע וההנחיות היא דו-סטרית? במצב כזה, אין ה"אקטיביזם" שונה מהדרך בה ה"ממסד הנורמטיבי". מתנהל.
כשמוסד ציבורי מנסה לקדם רעיון בקרב הציבור, מהלך זה יכונה "הסברה" או "תעמולה".
כאשר ישות עסקית עושה זאת, זה יכונה "פרסום", "יחסי-ציבור", "לובינג".
כשלון האקטיביזם
בהקשר זה, אגדיר "אקטיביזם" כ"מעורבות של הציבור אשר אינה משקפת את הקונסנזוס או את מוקדי הכוח, ואף מאיימת עליו".
רשימת מאפיינים לכשל זה:
- הפעילים מרגישים טעונים במעין "אמת קדושה" "צדק מוחלט", ומונעים מתוך זעם בעקבות העוול.
- לכן, הם לא רואים צורך לנמק את עמדתם, אלא בעיקר מביעים את זעמם - זרם תודעה
- הם לא לומדים את עמדת הצד השני, הלוגיקה שלה, את העובדות שבבסיסה.
- הם גם משוכנעים שכולם איתם
- ולכן, הם מאמינים שההתנגדות תקרוס, ללא מאבק קשה מדי.
- כל מי שלא שותף לגישה זו ומבקר אותה, מוגדר כבוגד, או "שתול מטעם היריב"
- הפעילים לא רואים את המאבק במונחים של אפקטיביות ופרודקטיביות, אלא של אמונה, הקרבה, מאמץ - מי שלא סובל, לא נאבק.
- כל הגישה הזו כושלת בעיקר במאבקים בהם לא מספיקה הפעלת כוח, אלא מהות הוויכוח הוא משפטי ומדעי.
- קיומו של אגף "טרוריסטי" הקורא לאלימות, ורואה בה את הפתרון היחיד
- אי-הבנה של הליכים מנהליים ושלטוניים.
- אי-הבחנה בין יעדים לדרך להשיג אותם
- התנגדות לקבלת מבנה ארגוני, נהלי עבודה ותקנון
- חוסר יכולת להתמודד את ההתנגדות למהלך מצד המותקפים
- בעידן האינטרנט - קליקטיביזם - סך הפעילות מתמצתת ב"לייק", שיתוף פוסטים ברשתות החברתיות והדבקת קישורים לסרטונים ומאמרים עלומים שאמינותם מוטלת בספק.
הצלחת האקטיביזם
למרות כל חסרונות אלו, עדיין מהלכים ציבוריים הצליחו לרשום הישגים, בין אם תיקונים קטנים ועד הפלת ושינוי המשטר.
בין המאפיינים להצלחות: זיהוי הכשלים ותיקונם, מאבקים לא-מורכבים, הצלחה ברתימת דמויות בעלות-משקל (כולל גיוס תקציבים וגופי יח"ץ), רתימה של מאסה גדולה מקרב הציבור, חשיפת שקרים, סודות אפלים של בעלי העצמה ומקרי שחיתות ואף פשעים.
מסקנת ביניים
מכל זה עולה, שעיקר עבודתם של הפעילים, היא קודם כל לארגן את עצמם ואת מהלכם. שזה בעצם חופף למשימה של כל ארגון (עסקי או מנהלתי), לעבודתם של יועצים ארגוניים ואסטרטגיה.
קטגוריות מאבקים
מאבקים שונים דורשות טיפול שונה. להלן חלוקתם לקטגוריות עם מאפיינים שונים:
התנגדות לבנייה
אלו הם מאבקים שעיקרם הפעלת כוח נגדי לכוח של יזמי הנדל"ן. כגון, הבניה על החופים.
מאבקים מדעיים "עתירי ידע"
במאבקים אלו, ציבור המוחים קם כנגד קונסנזוס מדעי, ומנסה להוכיח שהוא שגוי. מספר דוגמאות:
- להוציא את מונסנטו מישראל/פיקוח ציבורי על הנדסה גנטית של המזון
- התנגדות להפלרה
- חיסונים
- לגליזציה של הקנביס
מאבקי תקציב
אלו הם מאבקים שמשלבים הפעלת כוח נגדי, ומרכיב מדעי - יש צורך להתמודד עם נימוקי הכלכלנים.
