אבני הבניין של השיח הפוליטי
אייטם זה ינסה לרדת לעומק של המונחים מעוררי המחלוקת בשיח הפוליטי. ניסיון לרדת לבסיס הלוגי שמתחת לקטגוריות המופשטות קפיטליזם, סוציאליזם, אנרכיזם וכו'.
אלו הם "אבני-הבניין" של השיח הפוליטי.
תוכן עניינים |
מהו השיח הפוליטי
הוא מכיל את את העשייה השלטונית בפועל והן את הדיון הציבורי, במדיה ובאקדמיה. זו ההבנה שמלאכת השלטון והדיון הציבורי הולכים יד-ביד, משפיעים ומעצבים האחד את השני. יחסי-גומלין התעצמו בעידן הרשתות החברתיות, בהן מידע שמביך את השלטון מופץ במהירות ויוצר תהודה ציבורית.
שיח זה מכיל מצד אחד את עמדות מוסדות השלטון והן את הביקורת עליהם ווהתנגדות למדיניות שלהם.
אבני-הבניין והניגודים
- חירות אישית מול סמכות ושלטון - מי מוסמך לקבל החלטות המשפיעות על עוד אנשים, ואיך מקבלים אותן?
- שוק חופשי מול מועצות אזרחיות או שלטון חזק.
- אמונה דתית מול רציונאליות
- היצמדות להגדרות לאום ושייכות אתנית אל מול זהות אנושית גלובלית.
- מלחמה ושלום
- הסתמכות על טכנולוגיה אל מול צמצום טביעת-הרגל האקולוגית.
מקור ומטרת הוויכוח הפוליטי
הוויכוח הפוליטי בין אנשים נובע מכך שכל אחד מכיל מעין "תמהיל" יחודי לו של עמדות בסוגיות אלו, כך שמאוד קשה להגיע לרמת-דיוק גבוה בהסכמה.
מכאן, שאחת ממטרות השיח הפוליטי היא ללבן את אותן מחלוקות וכך לגבש הסכמות שיאפשרו נקיטת פעולות כדי לענות על צרכי האזרחים ולפתור בעיות ממשיות וקיומיות, כגון פיקוח על העסקים, שיעור המס והשירותים שהאזרחים יקבלו בתמורה, מלחמה ושלום עם השכנים, תיעוש וצרכנות אל מול שימור הסביבה והמשאבים.
אחת הדרכים להגיע לאותה הסכמה פרודוקטיבית היא בירור הטענות השונות ש"מסתובבות" במרחב השיח, האם הן אמת או לא יותר מאשר אמונה עממית או מוסכמה.
חלק מהטענות ניתן להגדיר כהנחות יסוד (פרדיגמות) שמהוות בסיס שעליו נבנה שאר ה"מבנה האידאולוגי", כגון, השערת "השוק החופשי".
הרחבת המושגים והניגודים
חירות אישית מול סמכות ושלטון
סוגיה זו חופפת במהותה לסוגיית "השוק החופשי".
שוק חופשי
לציר הזה יש קצה אחד "מפוצל": מצד אחד, הרעיון של חופש מקסימלי לכל אדם בכל התנהלותו הכלכלית, כאשר האכיפה היחידה היא על שמירת גופו ורכושו של אדם, ואכיפת חוזים.
מהצד השיני, יש לנו 2 קצוות:
- ניהול הפעילות הכלכלית ע"י המדינה אטטיזם
- ניהול ע"י מועצות אזרחים המתנהלות באמצעות דמוקרטיה ישירה
ניתוח זה מראה באופן חד-משמעי שלא ניתן להפריד בין הפעילות ה"כלכלית" לבין שאר המרחב הפוליטי, של השאלה איך מתקבלות החלטות וע"י מי.
ניתן לצייר ציר המציע עמדות שונות על הרצף של "חופש מול בקרה ציבורית ע"י ממשלה או דמוקרטיה ישירה":
- שוק חופשי מוחלט - ללא שום מוסדות, שום מדינה. כל הפעילות האנושית מתבצעת באמצעות חליפין-חופשי, ללא שום חוק ושום מוסד שאוכף אותו. אין אכיפה, אין פיקוח, אין כפייה ואין דיכוי.
- שוק חופשי הנשען על מדינה מצומצמת שאוכפת מערך חוקים מינימלי, לשמירה על גופו של אדם, על רכושו ועל החוזים והעסקאות שנכרתו בין האזרחים.
- מדינת רווחה: חופש-פעולה לעסקים יחד עם מדיניות של שירותים חברתיים במימון המדינה.
- הלאמה של שירותיים חיוניים ושל המשאבים
- פירוק המדינה וניהול החברה והכלכלה באמצעות וועדות אזרחיות
אבני בניין
מדינה
המונח "מדינה" מלווה את האנושות כבר אלפי שנים ובתרבויות שונות. מונח זה מקבל משמעות שונה לפי התקופה, ולפי האידאולוגיות השונות. כך, ל"מדינה" יש משמעות ותפקיד שונה באידאולוגיות הליברלית, הסוציאליסטית ואנרכיסטית.
לפני עידן ה"דמוקרטיה", המדינה היתה ארגון סמכותני וכוחני, הנוהל באמצעות כוח וכפייה ע"י קבוצת-שלטון שנכסה לעצמה זכויות-יתר ואת הבעלות על המשאבים ותוצר העבודה של שאר הציבור.
במדיניות אשר יישמו גישה דמוקרטית במידה זו או אחרת, המדינה נתפסת כהתארגנות חברתית מרצון של אזרחיה, ובחירה מרצון זו היא אשר נותנת את התוקף לשלטון, למדיניות ולחוקים.
היבט נוסף של גישה זו היא, שהמדינה היא מכשיר המאפשר את מימוש זכויות-האדם וזכויות האזרח. מעמד הפליט ממחיש זאת, דרך הניגוד - פליטים הינם חסרי-זכויות וסובלים מניצול כלכלי ואלימות בארצות הפליטות.
דמוקרטיה
צורת התארגנות חברתית אשר מאפשרת לציבור/ אזרחי המדינה/ חברי הקהילה, שליטה בניהול הקהילה והמשאבים.
גישה זו מנוגדת לשלטון סמכותני של "מובחרים" או המתבססים על עצמתם בלבד, כגון תאוקרטיה (שלטון מוסדות הדת), מלוכה, אריסטוקרטיה, אוליגרכיה, פלוטוקרטיה.
שתי דרכים עיקריות למימוש השלטון ע"י הציבור:
1. ישירות באמצעות מועצות אזרחים ודמוקרטיה ישירה, משאל-עם 2. באמצעות נציגים נבחרים אשר כפופים לביקורת ציבורית אשר מגבילה את צעדיהם ומונעת מהם הפרזות ושימוש-לרעה בסמכות (abus).
הגישה הדמוקרטית מנוגדת לגישת ה"משילות".
דמוקרטיה והניהול המקצועי
גישת הבקרה הציבורית אינה שוללת את הצורך בידע ומיומנות מקצועית בכבלת ההחלטות של ניהול המדינה. הבקרה הציבורית והשקיפות הנלווית אליה מציגה לעיני כל את הנימוקים והרציונל שמאחורי ההצעות השונות ומצמצמת את היכולת של נציגי-הציבור לקבל החלטות אשר אינן מנומקות או נוגדות את אינטרס הקהילה בכללותה.
ראו גם
- שמאל וימין בפוליטיקה
- אבני הבניין של השיח הפוליטי
- שקיעת תנועת המחאה של 2011
- מניפסט המחאה הבינלאומי
- מרכז רדיקלי
